יום שלישי, 18 במאי 2010

כבוד לעיר ירושלים- שגרור הערך









החלטתי לקחת על עצמי את טקס יום ירושלים כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת:טקס ושגרירים.מעבר לתכנים הרגילים הבאים לידי ביטוי בכל טקס ,הציעה לי המורה למוסיקה אדווה היצירתית והייחודית , להמחיז את "אגדת שני האחים" כדי להדגיש את אהבת החינם והכבוד בינהם ,בזכותם על פי האגדה נבחר מיקום בית המקדש.הטקס עצמו קיפל בתוכו את סמליה,שמותיה, שיריה ותולדותיה של העיר ירושלים, במהלכו הושר השיר "על נהרות בבל" על ידי שתי בנות מקסימות מכיתה ה' ובנותיי רקדו ברקע,שיר נוסף היה "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני" בסגנון ראפ אותו רקדו שתי בנות רקדניות נהדרות מכיתה ו' ובנותיי רקדו ברקע.הדודבדבן שבקצפת היתה ההמחזה של "סיפור האחים".שני הבנים האיכרים היו לבושים בהתאם לתקופה ,המוסיקה חסידית, אלומות החיטה סודרו על הבמה, המשחק היה מצוין ,ותלמידי בית הספר הרוויחו אגדה מרגשת בה בא לידי ביטוי הערך כבוד במלוא הדרו.מורות ניגשו בסוף הטקס להודות על ההזדמנות לצפות בהמחזה הכלכך רלוונטית.התמונות יספרו את שאר הסיפור.....חג שבועות שמח,,,"עבודת צוות" בדרך,אבישג

יום שישי, 7 במאי 2010

ההורים משגררים את ערך הכבוד והפעם הפתעה

בוקר יום שישי רגיל לחלוטין,מחפשת חנייה כבכל בוקר שישי ,נלחצת כי אין...מגיעה נטולת נשימה לחצר בית הספר,אופס ארבע אמהות מהכיתה עומדות יחד..יפות מאופרות ,רגע יום שישי היום? חיבוקים של בוקר ומה אתן עושות כאן ולי אין שמץ של מושג על מה המהומה...עוברות שתי דקות ומנהלת בית הספר שלי ,מתי, מבקשת ממני לרוץ לטובה הסגנית היא צריכה אותך,משהו משמעתי....בבהלה אני מתקדמת אל טובה ,וזו בפנים חתומות שולחת אותי לעזור למורה בכיתות א' ,אני עדיין לא מבינה על מה המהומה....שמונה ורבע כולנו מתארגנות לירידה למפגש הבוקר,הכל כרגיל- תעודות למצטייני החינוך הגופני,פתאום ברגע אחד כל רחבת בית הספר מלאה בהורים....מה קרה? אני שואלת חברה לידי..."קרן קרב" היא עונה.טוב עניתי...והנה יו"רית וועד ההורים מתייצבת לה ליד המיקרופון ומתחילה לדבר על ערכו של המורה,על זיכרונותיה כילדה ממורה משמעותית...ואז אסימונים מתחילים לרדת להם אט אט....זה בשבילנו המורות....והנה שרון היור"ית היא ולא אחרת מזמינה את כל צוות המורות לחדר המורים לארוחת בוקר מפנקת במיוחד והדובדבן שבקצפת????בכל כיתה יפעילו ההורים את התלמידים בנושא הכבוד....נדהמנו ,דמענו, צחקנו,אכלנו,התחבקנו,התפנקנו אבל הכי הכי התרגשנו, מהמחווה,מההערכה, מהנתינה,
כל מחנכת ומורה קיבלה מכתב אישי ונוגע.
והערך כבוד בא לידי ביטוי על כל היבטיו.
עד עשרים לעשר נהנו הילדים מהפעלות ההורים ואנחנו רק אומרות תודה ,לא צריכות יותר מזה....