יום שישי, 29 בפברואר 2008

חווית נתינה וקבלה בכתה ד

חזרתי לא מזמן מבית הספר,אני משתפת אתכם הפעם בחוויה של נתינה בכתתי, ביקשתי מילדי כתתי לקיים את "סיפורה של נתינה" שוחחנו על דוגמאות לנתינה, חווינו סוגי נתינה שונים כשאני הייתי המכוונת...הבאני תמונות של נתינה ,עיצבנו קיר עם לבבות בהם הילדים כתבו על הנתינה בעיניהם....לאחר כל אלה ביקשתי מכל ילד שיחשוב איך הוא נותן לכתה: שיר, ציור , איור, קומיקס, נתינה כללית -נתינה אישית, נתינה מוחשית שתהווה תרומה עבור כלל הכתה וכו', היום התקיימה הנתינה הראשונה הלכה למעשה : אחת מבנות הכתה הכינה במחשב לכל ילד משפט אישי לדוגמה:"יש לך לב זהב, את חכמה, אתה מצחיק....וכיבדה כל תלמיד במסטיק בזוקה. היא עברה בין הילדים הם חיכו לתורם בסבלנות, העבירו בינהם את מה שהיא כתבה לכל אחד...היה מקסים ומחמם את הלב, כשהיא סיימה קמו 3 בנות אחרות וחילקו את הנתינה שלהן: הן תרמו לבית הספר שתי מפות ענקיות: אחת של הים התיכון ואחת של העולם, כמובן שהזמנתי את המנהלת שלי ואת יו"ר וועד ההורים להיות שותפים לארוע המיוחד זאת אומרת שהבנות קיבלו המון תודות והערכה חמה באותם רגעים ,לאחר מכן הבנות חילקו לכל ילד טקסט קטן על הנתינה והדביקו מאחור טופי. היה מקסים. בסוף השיעור קיימנו דיון על מה הרגישו המקבלים ומה חשו הנותנות הן הזכירו אושר,שמחה,סיפוק,תקווה ,סקרנות...היה מרגש ונעים לשמוע...כבר מחכים בכתתי לנתינות הבאות...מומלץ בחום ,שבת שלום אבישג

יום שלישי, 26 בפברואר 2008

משפחה מארחת תחת ערכי מפתח הל"ב




היום קיבלתי תיעוד מילד בכתה ג' בבית ספרי, הוא נכנס אלי לכתה מחייך חיוך רחב ואמר "המורה שלי אמרה שאת בטח מאד תשמחי לראות את מה שעשינו במשפחה מארחת..." אכן מאד שמחתי...ומייד תבינו מדוע. "אני מאד התרגשתי לארח את חבריי ובמיוחד כשהם הגיעו לביתי. התחלנו בהכנת כדורי שוקולד ובאותה הזדמנות הילדים קיימו את ערך הנתינה והמעורבות החברתית. הם מסרו אחד לשני חומרים ,הם עזרו אחד לשני לעשות עיגולים מן העיסה, כל אחד נתן לחברו מחמאות על התוצר הסופי , בקיצור אני בטוח שהם נהנו ולא רק אני. אחר כך הכנו שרשראות עם תליוני מפתח כי אמא שלי חשבה שהילדים יאהבו להכין שרשרת "שתפתח להם את הלב". בפעילות הזו השתמשנו בהרבה סבלנות כי לחלק מהילדים לקח הרבה זמן להשחיל את החרוזים ובסובלנות כי לכל אחד היה קצב אחר והיינו צריכים ללמוד לקבל את השונות ביננו ולא לכעוס. אחר כך ראינו סרט ואכלנו פיצות, כל אחד רצה עם תוספת אחרת ושוב היתה שונות ביננו.ז הו אני חושב שהיה להם כיף אצלי ,אני באמת מקווה שהם גם נהנו וגם למדו לשחק בצורה נעימה."
ואני חושבת שעצם זה שאימו של ת' מצאה לנכון לקנות את תליוני המפתח כדי "לפתוח את הלבבות", מצאה עם ת' את הערכים הכלכך מתאימים בכל פעילות ,מחזק את העובדה שמחנכת הכתה עושה עבודה מדהימה ומצליחה להטמיע את הערכים לא רק בכתה אלא גם בבית . תודה על ההזדמנות שהמחנכת נתנה לי...אבישג

יום ראשון, 24 בפברואר 2008

הנתינה של אלוהים

קיבלתי את הסיפור הזה בדואר מחברת ילדות טובה שיודעת שאני מתה על סיפורים ל"נשמה"אני מאד אהבתי וחשבתי לחלוק עם קוראות הבלוג את הסיפור האופטימי....מקווה שתאהבו



כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו, ולו רק פעם אחת, איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל "המספיקים

בקושי", אבל לא יכולתי.
ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא שלי היינו בבית - הייתי אז אולי בכיתה ה' או ו' - החלטתי לדבר איתו על זה, להגיד לו שאני נורא מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו.הוא שמע את מה שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו, שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו, הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.
"גדי", הוא אמר לי : "אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים ציונים טובים. אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי-אפשר אחרת, הם בדם שלו, הם הנשמה שלו, הוא לא יכול שלא לאהוב אותם, גם כשהם עושים דברים רעים הוא אוהב אותם. אבל אתה, גדי, אתה אף פעם לא עשית דבר רע." אני מתחיל להגיד לו "אבל, אבא..". הוא מפסיק אותי ואומר: "ששש.., גדי. תקשיב! כשאלוהים ברא את העולם הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם. הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות, עם כל מיני צבעים ועם כל מיני כישרונות. לכל אחד הוא נתן כלים אחרים: לזאת - יופי, ולהוא - ידיים טובות, לזה - כישרון במוזיקה, ולזו - כשרון במתמטיקה. אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לו את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים רק להאשים את האנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם. בגלל זה, גדי, אני אומר לך שאל תתלונן על הכלים שאלוהים לא נתן לך. קבל הבל באהבה. ועוד דבר אני רוצה לומר לך : לפעמים לוקח לנו הרבה זמן לגלות את הכלים שאלוהים כן נתן לנו, בגלל שהכלים האלה הם, ככה, מתחבאים.אז תהיה סבלני גדי, תהיה סבלני כמו אבא. ויום אחד, גדי, אתה תגלה אותם ותראה שגם אתה קיבלת כלים נהדרים".
איך אהבתי אותו, את אבא שלי, באותו יום שבת! רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו אבל התביישתי. ואל תשכח שאת ההרצאה הזאת אבא שלי, האיש הפשוט והטוב והחכם הזה, נתן לי אולי לפני 30 שנה, לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, קשיי- למידה ומגבלות אחרות. אני יודע שאני מדבר יותר מדי, אז כבר אני מגיע לסוף-הסיפור. בקיצור, שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי. ישבתי בשיעור, אני-לא-זוכר-איזה, לימדה אותנו מורה-מחליפה, כי המורה שלנו היה חולה. היא דיברה על מה שהיא דיברה, ואני, אני הייתי בעולם אחר. פתאום המורה-המחליפה עמדה לידי. לפני שהספקתי להחביא את הנייר עליו קשקשתי היא לקחה לי אותו. "מה אתה עושה?" אמרה. "סתם, מקשקש" גמגמתי. "מה ציירת פה ?" שאלה. "סתם" השבתי בהיסוס. "סתם מה?" המשיכה. "סתם בהיסח הדעת ציירתי אותך עומדת על- יד הלוח" השבתי מפוחד בלחישה. היא לקחה את הדף המקושקש והכניסה לתיק שלה ואני כבר חשבתי מה מחכה לי בבית. לאחר כמה ימים הגיע לביתנו אביה של המורה המחליפה וביקש לראות ציורים שלי. הסתבר שהוא צייר בעל שם עולמי והוא המליץ להורי לעשות הכול בשביל לטפח את כישרון הציור שלי. מה אני אגיד לך ? מאותו יום אבא שלי "הוציא את המיץ" שלו כדי שאוכל ללמוד אצל הציירים הכי גדולים שיש - בארץ ובחוץ- לארץ.
היום אני בן 42. בחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה-28 שלי. הפעם ב"מוזיאון לאמנות מודרנית" בניו- יורק, ואבא שלי (שעכשיו הוא כבר בפנסיה), מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי? הוא אומר: "מה קרה ? מה אתם עושים רעש? בסה"כ הילד מצא את הכלים שאלוהים נתן לו והילד משתמש בהם".

לי הסיפור הזה נותן תקווה ,לפעמים אנחנו מנסות בכלכך הרבה דרכים למצוא את ה"כלים"שנתן אלוהים לילד...והם שם...רק צריך להתאמץ כדי להגיע אליהם,למצוא את הטיפה הקטנה שתביא אחריה את שאר הטיפות שיהפכו לנהר גדול של יכולת ,ולאו דווקא לימודית...פתאום נגלה שהילדה המתקשה היא שחקנית כדורסל מחוננת...אני חושבת על תלמידיי היקרים ומאמינה שיחד נמצא את הכלים שנתן להם האלוהים ,היום מחר ואם לא השנה אז בעתיד ואני אהיה הראשונה לשמוח ולחבק אותם

יום רביעי, 20 בפברואר 2008

איילה מורה מבית הספר משתפת בתחושות לאחר ה"נתינה"של אתמול

רציתי לשתף בחוויה שעברנו אתמול בערב -בחדר המורים.
הגענו ל"השתלמות מוסדית" בערב סגרירי וקר, שהפך לערב מאיר ומלא חום ואהבה...
את המפגש פתחה אבישג-רכזת חינוך חברתי בבי"הס,היא בחרה לפתוח בקטע כתוב העוסק ב"נתינה"ערך החודש{האולימפיאדה המיוחדת} ,שריגש את כולנו והעלה דימעה קלה בעיני מהתרגשות.
בהמשך ,כל אחת קיבלה מאבישג שוקולד עטוף בעטיפת מלאך -ואני שאלתי את עצמי ,מי המלאך -אנחנו או אבישג...
ואז הגיע רגע ה"אמת" בו אבישג העניקה לכל אחת מאיתנו מחמאות אישיות כתובות על כרטיסיה ,מושקעת ומנויילנת,כך שאין מצב שתהרס ...
אבישג הקריאה לכל אחת את "נקודות האור " שהיא מוצאת בה, וקיבלה בתמורה חיבוקים ,נשיקות,כפיים ואהבה.
חדר המורים התמלא באור והאנרגיות היו מרוממות את הנפש.
מצאתי לנכון לשתף אתכן ,כי לדעתי אלו הם רגעי החסד הקטנים שהופכים את העבודה המטורפת שלנו למשהו טוב ,מעלים על פננו חיוך והופכים את חדר המורים לבית -משפחה.
בהמשך עבדנו בצוותים בנושאים חשובים ואני הרגשתי שהפתיחה מלאת ה"נתינה" וההרגשה שאנחנו "שוות" ובעלות ערך כפי שהציגה בפנינו אבישג ,תרמה מאוד לעשייה ולקבלה בין חברות הצוות.
לכן אני מברכת את אבישג על היוזמה ועל היכולת לראות בכל אחת מאיתנו את האור הקטן שבה ומזמינה כל רכזת באשר היא להדליק את "מדורת השבט" שלה בבי"הס,
יישר כח והמון אהבה
איילה מסמילנסקי

יום שבת, 16 בפברואר 2008

...דרך ארץ קדמה לתורה" תרתי משמע

זהו תיעוד של מחנכת כתה ב' בבית ספרי
אבישג, היום היה בכיתה שלי מקרה לא נעים שכמובן ישר חיברתי אותו למפתח הלב. בהפסקה ילדה רבה עם אחרת. ואז אחד הבנים שאל:מי שונא את ש'? היו 5 בנים שהצביעו וגם 3 בנות. מ' וש' השלימו בסוף ההפסקה אבל ש' כמובן מאוד נעלבה וסיפרה לי אחרי ההפסקה. אני בדרמטיות הפסקתי את שיעור תורה אמרתי להם לסגור הכל ושאנחנו עכשיו לא לומדים תורה אלא דרך ארץ כי "דרך ארץ קדמה לתורה". שאלתי אותם אם ההתנהגות שלהם מתחברת לערכים של מפתח הלב וכמובן שהם אמרו שלא כי מפתח הלב מלמד אותם איך להתנהג ביום יום ופה הם לא התנהגו יפה. אמרתי להם שזה כן מתקשר למפתח הלב כי אנחנו עכשיו נלמד מתוך המעשה הרע מה כן צריך לעשות. שאלתי אותם על איזה ערכים לא שמרתם? והם ידעו יפה להגיד שבגלל הרצון שלהם להשתתף ולהיות חלק מהקבוצה הם לא הפעילו שיקול דעת. הסבירו ששיתוף והשתתפות צריכים לחשוב במה משתתפים וחלק אמרו שהם חשבו שזה לא יפה אז הם לא השתתפו ולא אמרו שהם שונאים את ש' כי הם שמרו על מעורבות חברתית הם רצו לעזור לש' במצב שהיה קשה לה. לא רציתי שש' תצא פגועה מהעניין אז ניווטתי את זה להסחפות של הילדים ואמרתי שאני בטוחה שזה לא היה אישי וגם יכול להיות שאם היו שואלים אם שונאים ילד או ילדה אחרת היו ילדים שהיו מצביעים כדי להיות חלק וכמה זה לא טוב להסחף אחרי אחרים. התחלתי לשאול את הילדים שאמרו שהם שונאים: מה אתה שונא אצל ש' כמובן שאף אחד לא ענה הם התביישו והשפילו את המבט. . בקיצור הם היו בהלם. בכל מקרה מחר כל אחד מהילדים שהיו מעורבים יגיש לש' מכתב התנצלות אישי. אח"כ ליד השער פגשתי את אמא של ש' שאמרה שש' כבר הספיקה לספר לה וגם אמרה לה שעצרתי את כל השיעור וטיפלתי בזה מצוין והיא בכלל לא נעלבה מהילדים כי הסברתי לה שלא צריך להעלב ושזה לא אישי. בכל מקרה אני לקחתי את זה מאוד קשה ואני הולכת לחרוש איתם את הנושא
ואני מוסיפה שמה שמיוחד בסיפור הזה הוא אופן ההתחברות המהירה של המחנכת לתכנים ולערכים של מפתח הלב, זאת אומרת שהתוכנית מייד שימשה לה קרש הצלה. ברור שגם בימים עברו העניין היה מטופל בצורה רצינית , אך עצם העובדה שאין צורך מיידי לחפש "עזרה"במקורות מידע שונים כגון היועצת ,ספרים או מידע בנושא וכו' אלא אפשר מייד להתחבר לתוכנית ולשפה שהיא יצרה בכתה ,זה מה שמחזק את דעתי לגבי כוחה ומשמעותה .חשוב לציין שהייתי בכתה הזו ביום שישי יום לאחר המקרה, הילדים נתנו לש' מכתבי התנצלות מושקעים, היא סיפרה לי מה קרה ואיך המחנכת האהובה שלה עצרה שיעור תורה כדי לעזור לה...{היא גם ציטטה "שדרך ארץ קדמה לתורה"}חשתי שהסיפור חיזק את הכתה ולא להפך בזכות טיפולה המסור של המורה

יום רביעי, 13 בפברואר 2008

ההצעה של אסתי

אבישג תודה רבה על ההתייחסות. האמת שמעניין היה לנסות ולבנות תוכנית לימודים בית ספרית (תלב"ס) סביב הערכים המרכזים של מפתח הלב ולצקת לתוכה גם את התכנים הרלוונטיים בתחומי הדעת השונים. זה בהחלט נראה לי אתגר מעניין וראוי.אסתי
ולתשובתי...אני חושבת ומאמינה שזו בעצם השאיפה של כולנו החל מהוגות התוכנית וכלה בנו המורות המלמדות בפועל...נראה לי שאנחנו מתקדמות לשם בצעדים קטנים ,מדודים אך בטוחים לא?...אבישג

יום שלישי, 12 בפברואר 2008

רפלקציה על מה שעברנו בחמשת החודשים הראשונים לתוכנית

יום שלישי הוא יום "מפתח הל"ב אצלנו בכתה.מתחילים משעת מערכת ומקווים לסיים בשעתיים לעיתים אף יותר...{חברותיי מספרות שכך קורה גם אצלן...}אמרתי לילדים שאנחנו עכשיו ממלאים את "ארגז הכלים" בכתתנו.עברו חמישה חודשים של עשייה ואני רוצה שנבדוק יחד מה "שקע"...התחלתי עם שאלות מנחות כמו:מהם הערכים שלמדנו ולהתאים ערך לחודש עברי.לאחר מכן איזה ערך הכי דיבר אליך ולמה?כל מה שאמרו הילדים כתבתי על הלוח על גבי עלים נדבקים. לאחר מכן ביקשתי שיספרו במליאה על פעילות שעשינו לאילו ערכים כיוונו אותה ולאילו ערכים היא לקחה אותנו בסופו של דבר?במרכז הלוח הדבקתי את העלים שמתחברים לתוכנית באופן ישיר...ומסביב את הדברים שהם פועל יוצא שלה...למשל ילדה אמרה את הפתגם"במקום שאין אנשים היה אתה אדם"והסבירה שתפקיד לכל תלמיד משפר את איכות חיי הכתה וגם אם היא רואה ילד שלא מבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר היא את שלה עושה הכי טוב ,בתקווה שהוא ילמד ממנה ולא להיפך.ילד אחר אמר בעבודת צוות חובה לשתף פעולה, בהקשר לשיתוף והשתתפות, הבנות סיפרו שכשהלכו לקניון הן הרגישו אחריות להודיע לכולן,לחכות לכולן לדאוג שלכולן יש איך לחזור משם ואז אחת הבנות אמרה שמאד שימח אותה שחברתה מבנות העדה האתיופית צלצלה בצהריים והודיעה שתאחר ותגיע ישר לקניון זה נתן לה הרגשה של אכפתיות של מחוייבות לעשייה...על הלוח נכתבו דברים שלא נכתבו עליו מעולם כולם יחד...הילדים ביקשו לעשות "ענפים" בין העלים.שאלתי למה? אז הם הסבירו שהדברים קשורים זה לזה ...שהערכים בנויים זה על זה ותלויים זה בזה. אין נתינה ללא אחריות , אין מעורבות חברתית ללא נתינה , אין שונות ללא קבלה...הם הוסיפו שמצב הגיבוש הכתתי השתפר בזכות העבודה החברתית ,בזכות המקום שאנחנו נותנים למצב החברתי בכתה, אסיים בפתגם שכתבנו מעל כל העלים "דרך ארץ קדמה לתורה"היה מפגש מדהים מפרה ומעורר לדיון.

יום שני, 11 בפברואר 2008

יום המשפחה בכתתי -תיעוד של אמא


כאן מתחיל הציטוט" לקראת יום המשפחה ,ניסינו בוועד הכתה לחשוב על פעילות כתתית שתשקף את הערכים הנלמדים מתחילת השנה דרך תוכנית מפתח הלב : נתינה, שונות , שיתוף, מעורבות, חברות, אהבת הזולת, שייכות לחברה וכו' החלטנו שהטוב ביותר יהיה לחלק את הפעילות ל 4 מעגלים והם: מעגל הפרט, מעגל המשפחה , מעגל כתתי , ומעגל קהילתי. בכל מעגל כזה הילד יצור פריט כלשהו המשקף את הנתינה במעגל הרלוונטי
בקבוצת הפרט: אני מעניק לעצמי מתנה...הילדים יצרו ממתקים מבצק סוכר ולאחר מכן קישטו בצבעי מיוחדים לאכילה.המתנה היתה טעימה להפליא בקבוצת המשפחה: אני מעניק למשפחתי באהבה...יצרו הילדים לוח מודעות מקושט ומנצנץ למקרר בבית: כל ילד הדביק ברכה כתובה למשפחתו ואחר כך ציירו וקישטו סביבה. הלוח ישמש מזכרת למשפחה
בקבוצת הכתה - ניסינו להעביר את המסר שאני חלק ממשפחת הכתה ובית הספר. הילדים הכינו קולאז' כתתי כל ילד הביא תמונה מהבית {מי שלא הביא צילמנו אותו באותו יום} הם הדביקו את התמונות על קרטון ביצוע ענק וקישטו את התמונות .

את הקולאז' נתלה בכתה כמזכרת לעבודת השיתוף
בקבוצת הקהילה: ניסינו להעביר את המסר של נתינה לזולת בסביבה הקרובה. את המעורבות החברתית שלנו עבור אוכלוסיה אחרת ...כל ילד יצר פרח צבעוני מאוריגמי {קיפולי נייר} הפרחים הצבעוניים נאספו לזר אחד גדול וססגוני בסל דקורטיבי
מסול.הכנו ברכה מצויירת ביד ואני לוקחים את הזר למחלקת הילדים בקפלן ב14 לחודש חג האהבה שכל ילד יתן להוריו

לסיכום ,הילדים בכתה עבדו בשיתוף פעולה מדהים וראוי לציון. שיתפו ברעיונות יצירתיים זה את זה,שיתפו את חבריהם בחומרים שהביאו מהבית, הקשיבו להנחיות בקבוצות השונות ועבדו בשקט ובריכוז רב
ההנאה מהיום המופלא היתה הדדית-הן לנו ההורים שהפעילו את הילדים והן לילדים שחוו את חדוות היצירה ואת חדוות הנתינה תוך כדי שיתוף פעולה. חשוב לציין שערכים לא רק לומדים אלא בעיקר עושים ומיישמים "הלכה למעשה". בתקווה לימים רבים ומקסימים מעין אלה".אמא של נועה סמילנסקי רחובות

יום ראשון, 10 בפברואר 2008

שוב תשובה לשאלתך ,אסתי..תודה על ההזדמנות להרהר בדברים

אסתי ,ברור ברור ברור.אין לי כל ספק בכוחה של תוכנית "מפתח הל"ב" לחבר בין נושאים, תחומים ומקצועות שונים בבית הספר. בכל פעם מחדש אני מתפעלת מן החיבורים הנהדרים שעושות המורות . הערכים של מפתח הלב הם אוניברסליים, הם משמעותיים ובסיסיים בכל תוכנית חינוכית. ההגיון ושיקול הדעת שהופעלו בהתאמת כל ערך לחודש שונה הוא ה"קסם" של התוכנית.ב מסדר בוקר ביום שישי האחרון שאלה המנהלת שלי את הילדים כולם למה לדעתם נבחר הערך "נתינה "דווקא בחודש אדר ? כל כך הרבה ידיים הורמו ונאמר: משלוח מנות, צדקה לעניים , בעיני השפה המשותפת הזו היא הכוח של התוכנית. המורות למוסיקה ,למדעים , לספורט, לחינוך סביבתי,לצילום בקרן קרב כולן מוצאות חיבורים לתוכנית באופן זה או אחר.יש לציין שמאד אהבתי לחדד את הדברים עבורך...עשיתי זאת גם עבור עצמי. אבישג

תשובה לאסתי,תודה על ההתייחסות

היי אסתי ,לשאלתך, הפרדתי בין שתי המדריכות מפני שבהתחברות שלי לכל אחת מהן היה הבדל, אחת באה מהחינוך החברתי שזה המקום הבטוח שלי והשניה מהחינוך הסביבתי שאליו יותר קשה לי להתחבר, אני חושבת שכדי לחבר מישהו אליך אתה צריך לעניין ,לרגש ,אפילו לסקרן...הדידקטיות שבביקור השני לא עשתה לי את זה. הקסם בבביקור הראשון גרם לי לרצות לעשות עוד עוד ועוד...את יודעת ,הרבה זמן עבר מאז...לא בטוחה שלקחתי הרבה מן הביקור בנושא החינוך הסביבתי...הרגשתי כאילו הייתי צריכה להתנצל על כך שזה לא בא לי באופן טבעי......מהביקור של מפתח הל"ב לקחתי ,הערכה ,עוצמות ורצון להמשיך לעבוד ולעשות...מקווה שעניתי לך ,תודה על ההתייחסות אבישג

יום שלישי, 5 בפברואר 2008

ישנם גם קשיים בדרך...וממשיכים הלאה

בוקר טוב ,הפעם אני רוצה לשתף בסיפורון שהתרחש אתמול באחת מן בהכתות בבית ספרי. התברכנו בביקורים חיצוניים רבים לאחרונה. אתמול היה התור של נציגי העיריה. כתתי היתה אחת מן הכתות שאמורה היתה להדגים שיעור בכתה ד'.הילדים כלכך ציפו וחיכו ,הכינו חמשירים {בלי קשר לביקור} לנושא החיסכון במים שילוב בין מפתח הל"ב, מדעים ומוסיקה...הנציגים נכנסו ובעצם ניהלו הם את מהלך השיעור על ידי שאלות מקסימות ששאלו כמו: אתה אוהב לבוא לבית הספר ?למה? מה את אוהבת בו? מה עושה אותו מיוחד? וכו' הילדים כמובן זרמו עם השינוי ,ילדים מייד מבינים עניין ומסתגלים ,ענו תשובות נהדרות ומצדי אף רצויות. חשתי תחושת סיפוק מעבודתינו בבית הספר מפני שבאמת נשמעו משפטים מחממי לב. לאחר מכן המשיכו הנציגים לכתות אחרות ובאחת הכתות החליטו המבקרים לשאול על ערכי מפתח הל"ב מפני שעלו בכל הכתות תשובות שהזכירו את הערכים או את התוכנית. באותה כתה {וזו כתה שעבדה מדהים בחודשים הקודמים...ואפילו על ערך האחריות הם עשו פעילויות נהדרות...רק שזה כבר סופו של החודש יומו האחרון ואולי שכחו ,לא היו בטוחים...}שאלו שאלות והילדים לא ממש ידעו מה רוצה מהם הנציג. הנציג שאל את הילדים מהו הערך הנוכחי ? איך הוא בא לידי ביטוי? ועוד. המחנכת לא היתה בכתה, אבל מבוכה היתה. כששמעתי על כך היה לי מעט קשה , גם כי הייתי בטוחה שאותה מורה עושה כל הזמן...והרבה ...וגם כי יכולנו שם לקבל הזדמנות להציג ולהמריא מעלה מעלה בזכות אותן תשובות מבוקשות...הצטערתי שלא שאלו זאת בכתות אחרות שבהם הקירות צועקים "מפתח הל"ב" כל החודש. המנהלת שלי "קראה לי לסדר."...עודדה אותי ....ואמרה שתמיד יש מה לעשות וטוב שמצאנו את נקודות החולשה שלנו ושמכאן רק להמשיך הלאה ,לחזק ,לעקוב ,לברר לעצמינו מה עוד ואיפה צריך להשקיע משאבי זמן ,הדרכה חיזוקים.... אמונה ותמיכה דווקא מהמקום של מורות שעשו לכן וודאי שהן מבינות את כוחה וערכה של התוכנית...כל המורות בצוות רצו לכתות לברר לבדוק אם אצלן הכל יושב טוב אצל הילדים ,העניין גרם ,יצר הדים חיוביים בבית הספר... .... סיימתי עם תחושות מעורבות... , אז יום המשפחה שמח לכולם... להתראות אבישג

יום שני, 4 בפברואר 2008

שילוב בין אחריות למשפחה בכתות ג' שלנו

נכנסתי לבקר באחת מכתות ג' אצלנו וראיתי את הילדים עוסקים במילוי כרטיסי "התרומה לפעילות המשותפת במשפחה" הם מייד סחפו אותי לכתה....וניהלנו שיח פורה בעניין. סיפרו לי שה"טריגר " לפעילות היה של המחנכת כי בשיחת יום שישי עלתה הנקודה שיש הרבה ילדים בכורים בכתה ואין להם שום אחריות או מחוייבות בבית, המחנכת והתלמידים הבינו שיש צורך בשינוי...בהתחלה {ואת זה הם סיפרו...} מילאו את הכרטיסים בהצעות מאד מאד מוצלחות -"צ'קים ללא כיסוי" לדברי המחנכת שלהם כמו לדוגמה "אני אשחק עם אחותי כל יום אחר הצהריים"....אחרי העמקת השיחה וההבנה שמדובר בהתחייבות אמיתית ,לאורך תקופה, התחילו הילדים לשנות את הכרטיסים וכתבו משימות שניתנות יותר לביצוע ולאורך זמן . את הכרטיסים יגישו ביום המשפחה להורים, המחנכת הסבירה וסיפרה להורים על התהליך שעברו הילדים ועד כמה חשוב לה שהילדים יקבלו תחומי אחריות בבית כדי שתתפתח כך גם אחריות ללמידה שלהם. איך היא הציגה את הנושא :"נתתי גורם מזמן לשיתוף הבית בנושא האחריות ללמידה בצורה עקיפה..." אני חושבת ש"כשמדברים אחריות" הדברים שוקעים ומשם בעצם תבוא הלמידה ,לקחת אחריות בכל מקום ועניין בו אתה נוטל חלק ומרגיש שייך,
ערב טוב אבישג

יום שישי, 1 בפברואר 2008

אחריות להישגים בבית ספרינו

היום חילקנו תעודות בבית הספר ,השנה החלטנו לעשות שינוי ,בכל שנה היינו מכריזים במסדר הבוקר פעם בחודש על שניים שלושה תלמידים מכל כתה שהצטיינו בתחום כלשהו...עברו כברת דרך וכו' , השנה בעקבות כניסת התוכניות החברתיות המורות הרגישו שהן עושות הרבה בעניין החברתי ולכן לאחר חודש הוחלט להפסיק את החלוקה המייגעת...ולעשות זאת בכתות האם- התעודות החברתיות והחיזוקים נעשים דרך "כוכבי מפתח הלב"תעודות הצטיינות ,חייכנים .......לקראת חלוקת התעודות חשבנו לתת בכל זאת תעודת הצטיינות לימודית לילד\ה מכל כתה שגילו אחריות להשגיהם.המנהלת קראה לילד המצטיין מכל כתה הגישה לו תעודה מקסימה ,המציינת את האחריות אותה גילה במהלך המחצית, ו....הפרס הוא ארוחת בוקר ישראלית {לכבוד שישים שנה למדינה} בחדרה של המנהלת שלנו. {ביצים קשות, סלט ירקות, לחמים טובים , גבינות ,חומוס בורקסים קטנים,זיתים ,שוקו ...} והפרט הכי מרגש : אחת הילדות שנבחרה חולת צליאק -אסור לה לאכול גלוטן ,המחנכת גילתה אחריות ,הודיעה על כך למנהלת שלנו ושתיהן דאגו להביא לאותה תלמידה פיצה ללא גלוטן ,עוגה ללא גלוטן ולחם מיוחד עבורה, מה אם לא זה ,נקרא לגלות אחריות? הילדים זרחו בחדרה {התמונות משקפות}...בכתה שלי אמרו תלמידים בשביל לאכול עם מ' המנהלת שלנו צריך להשקיע כמו י' שלנו....אז...מנוחת צהריים ושבת שלום מאבישג שגאה להשתייך לצוות כזה