השיחה היתה פתוחה קשובה ונעימה...במהלכה הועלה נושא החג , בבית ספרינו ילדים מן העדה।הם גרים באיזור מסוים בעיר ומגיעים בהסעות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו כבר שנים.בשנה שעברה ציינו את החג בטקס קצר שכלל הסבר על החג מפי ילד או שניים, שיר של גרוניך או שיר עם מקצב אתיופי ומילים באמהרית - הבנות רקדו לצלילי השיר.משהו עם הטקסון הקצר לא הסתדר לנו...האם כך ילמדו תלמידי בית הספר על מקור החג ? האם בדרך זו ננחיל לתלמידי בית הספר סובלנות קבלה והכלה ? תובנה הופיעה לה....שגרירי מפתח הל"ב הראשונים לערך השונות ב א' בכסלו יהיו הילדים ממוצא אתיופי ।הפגשנו אותם יחד, הסברנו להם את הרעיון ושאלנו מה דעתם? אולי הם מעדיפים טקס כמו בכל שנה...בהתחלה הם היו נבוכים..."מה נעמוד מול כולם ונספר"?"ונראה" ? "ונציג"? "כן כן כן" עניתי להם בשמחה, יש לכם עבר ? "כן " הם ענו בענווה ,יש לכם תרבות ? כן הם ענו בחיוך ? רוצים לספר עליה לכל ילדי בית הספר ?"מה על הבמה" ?הם שאלו ?לא, עניתי בכיתות כשכולם מקשיבים רק לכם...אפילו המורה לא תדע את מה שאתם יודעים לספר...ההתלהבות החלה להתפתח מרגע לרגע..."נוכל להביא חפצים של ההורים מאתיופיה" ?וודאי צעקתי משמחה ....זו הכוונה....
יום שישי הגיע ואט אט התקבצו להם מכתות ד' ה' ו' נציגים מלאים כל טוב בידיהם...סלים קלועים, שמלות מסורתיות , תלבושת לתינוקת , תמונות....ענדתי להם את התגיות הם כלכך התרגשו....הכנו יחד דף מידע ממוקד עם תמונות .הם עברו מכתה לכתה : סיפרו, הראו, הזמינו לאיזור מסוים בחצר שם הציגו את תערוכת הפריטים। ילדים רבים הגיעו בהפסקה לגעת למשש,לשאול ולהתרשם....השגרירים זרחו מאושר....
שונים אבל משמעותיים , בעלי הידע והכוח , מיוחדים בתרבות המקסימה והחמה שלהם।
ילדים שאלו אותם שאלות ושמעתי אותם עונים בגאווה....
כשהסתיימה ההפסקה הם באו לכתתי מאושרים כלכך
...."המורה הזו והזו אמרה לנו שהיינו מקסימים" ,"והילדים בכתה הזו והזו בהתחלה צחקו
אבל אז כששמעו אותנו שקטו והקשיבו"...."היה כיף" הם סיכמו....
נוכל להמשיך להראות את הדברים גם בשבוע הבא ?וודאי עניתי שוב ואני חושבת שאז הבנתי שלא רק לילדי בית הספר הם תרמו בפעילות שעשו אלא בעיקר לעצמם "ממבוכה לגאווה" זה שם הפוסט...וכך נולדות תובנות....שבוע טוב אבישג