אוטוטו חוזרים לעשייה

היי,

מזמן לא כתבתי בבלוג...והנה השנה עומדת לה בפתח ואיתה ההתרגשות והפרפרים הרגילים {מתישהו זה יגמר?}
בימים אלו אני מתארגנת לקראת יום חשיפת החומרים שמתקיים בשנתיים האחרונות והנה נשות בשורה אנו... באמתחתנו "הפתעות" ולא מן הרגילות .
הפעם בנבחרת החלומות חשבו עלינו -
המורות באופק חדש שתצטרכנה לנהל דיאלוג אמיתי ומשמעותי עם התלמידים.
את זוכרת מתי לך היה דיאלוג משמעותי? אמיתי כזה? שהרגשת שמישהו באמת הקשיב לך בבית הספר?
מורה?יועצת? מנהלת? מה היה שם ש"עשה" את העבודה? קשר עין? אי שיפוטיות? הבעת הערכה? חדר מסודר? שקט אמיתי? הבנה?
ייצרי את הזיכרון ההוא מאז...קחי את ההזדמנות בשתי הידיים...תכנני את חדר החלומות שלך ,ארגני פינה חמה המאפשרת שיח בגובה העיניים...לי באופן אישי זה לא תמיד קל, אבל אני עובדת על זה, לא מוותרת לעצמי, אני זוכרת שבאחת מן השעות הפרטניות ישבנו שלוש תלמידות ואני על כסאות והערכה השולחנית ביננו ...משהו שם לא עבד לנו...לא הצלחנו לייצר אינטימיות ,
הבנות נעו בחוסר נוחיות על הכסאות.
לרגע אחד כמו בועת מחשבה קפצה החוצה מראשי ואמרתי :"בואו נשב בפינת הקריאה על השטיח".
וואווו כמה ששם זה עבד...זרם....אחת אפילו חלצה נעליים ונשארה עם גרביים.ניצלנו את השעה עד תום ,זאת היתה הברקה.
אז כנראה שמישהו שם למעלה שמע אותנו ...כי באמת בפרטים הקטנים השקיעו.
ומי אם לא אני מחכה כבר לנסות,לבדוק ?לראות ילד שמחייך פתאום ואור בעיניו...
החומרים שלנו עונים בדיוק לא יאמן על ארבעת היעדים החשובים שהציב לעצמו המשרד
,פשוט לקחת להגיד תודה ולברך על המיידיות, הרלוונטיות וההתכוננות לצרכים שלנו.

כולי תקווה שרכזות מכל הארץ תשכלנה להבין שרכזת חברתית ללא התמקצעות משולה לעורך דין בלי סטאז'... רק כך נוכל להבטיח יחס מכבד כלפינו הרכזות המובילות תהליכים בבתי הספר.

בעוד מספר ימים אפגוש את הצוות במגרש הביתי שלי וכמובן שהכנתי להן פתיחה חגיגית וסמלית כמו שמגיע להן... חשבתי, בחרתי ,קניתי, עטפתי, התאמתי וכמובן שאשתף לאחר מעשה.

"תוק תוק תוק...."חודש תשרי מקיש על דלתות ראשי." היי אבישג שיתוף והשתתפות ,טקס פתיחת השנה שאת כלכך אוהבת מחכה להכתב"....
וממגירה אחרת "התוכנית הזו שאת כלכך מאמינה ביכולתה לשנות ולעשות מהפכים עומדת להכנס את שנתה השלישית ואת לא תארת לעצמך איזה שינוי יחול אצלך בעקבות כניסת התוכנית..."

ועוד מגירה קטנה נפתחת "ואיך אנחנו מחדשים השנה? איך גורמים לעוד ועוד הורים להתחבר ולדבר בשפה שלנו?"

כל אלה ועוד מקפצים להם בעקביות חסרת תקדים בראשי...ולא נותנים מנוח...אבל אני הרי זקוקה להם כדי לא להפסיק להתרגש , כדי להרגיש.

בימים הקרובים אעלה את הטקס שנכתב לו בראשי ואשתף בחוויות מיום החשיפה.
בהצלחה לכולנוואם מישהי קוראת בבלוג שלי אשמח לקרוא שוב תגובות.
לילה טוב אבישג