סדר פסח בית ספרי בבית ספר סמילנסקי

סדר פסח מאז ומתמיד היה של מועצת תלמידים והאחראית עליה, בבית הספר שלנו העניין הפך מסורת , בוקר יום שישי כלל תלמידים מעט הורים , רב חב"ד וסביבו המועצה , הצגה , ברכות , קריאה בהגדה....

הפעם חל שינוי ,סדר פסח הועבר לערב , ארוע מחייב לכל הדעות , כל ההורים הוזמנו, מהבוקר בית הספר הפך לחצר ארועים ברמה בין לאומית, מפיות צהובות חרציות , נרות וכוסיות גדשו את השולחנות, סדר פסח שלנו היה חוויה יוצאת דופן ביופיה, חגיגה לנשמה ולעין, מאות ילדים והורים במגרש הספורט , רב מכובד מזוקן קורא בהגדה שהמועצה ערכה,עם נציגי המועצה סביבו, כל סמלי החג , קריאה של חברי המועצה בהגדות על פי סבב , הצגות מדהימות של ילדי כתות ב' כתה מלווה בדרבוקות וכתה מציגה את בני ישראל עולים ממצרים לבושי בגדים קרועים ,עייפים מהדרך אך מבינים שכוחם בביחד שלכם...
משה ואהרון לבושים בבגדי מנהיגים מובילים את העם לארץ המובטחת।שונות אבל אחדות ,
בנות כתה א' רוקדות את "ולס הפרחים"...מ ד ה י ם !
כל הורי וילדי בית הספר שרים: "שמחה רבה שמחה רבה"
ומקהלת בית הספר עם המועצה שרים את :"יחד לב אל לב נפתח ונראה ת'אור שבשמים..."
,ערך האחדות והשונות שוגרר לאויר מעצם העניין...

אין ספק שתענוג הוא להיות שייכת לצוות שמסוגל להרים כזה ערב...

חג שמח אבישג

אז כמו ששמתם לב ,תמונתי מופיעה סוף סוף...

עוד ציון דרך בהתפתחותי ככותבת בלוג הוא הרגע בו החלטתי לצרף צילום שלי...ברגעים אלו ממש זה קרה ולא בכדי...חזרתי מכנס התקשוב, אני מרגישה פחות אנונימית...
עמדתי שם בכנס למורה המקוון מול "מלאן-ת'לפים" מורות , מנהלות , מדריכות ומעט מעט גברים...ופשוט הצגתי את עצמי , את הבלוג שלי, את התנופה שהוא נתן לי בחיי המקצועיים....
ואנשים חייכו , צחקו , ניגשו אלי ואמרו לי "תודה", "ריגשת אותנו"...
"גרמת לנו לרצות לקרוא בבלוג שלך"....
כמובן שלא אשכח את חברותיי לצוות שהגיעו לפרגן ועשו זאת באופן מכובד ומשמעותי।
ועכשיו סכנה: "רגע דביק": חברות יקרות , זוהי מבחינתי עבודת צוות , זוהי שותפות לדרך ואף למטרה...
ברור לי שלולא עבודתכן המאומצת בתחום החברתי הבלוג שלי היה משעמם...חסר תוכן וחיות ,אז נכון שלא תמיד אתן נכנסות להגיב או מתעצלות לצלם עבורי, אבל ברגעים מיוחדים אני יודעת שאתן איתי וזה הרי מה שחשוב באמת...אחרת מה זה שווה?
רוצה להודות לכל מי שגורלי נגע בגורלו ובזכותו אפילו אם במעט הייתי שם היום.
חזרתי מלאת אנרגיות ורצון להמשיך לעשות בגדול ולתעד....

לילה טוב מלא "חלומות בלוגיים", אבישג

מהתרגשות להתרגשות עם מזוודת חיזוקים

אני עייפה השעה מאוחרת ובכל זאת החלטתי לכתוב।חוויות ייחודיות עברו עלי היום...בבוקר הוזמנתי לחזרה לקראת כנס למורה המקוון בו אני לוקחת חלק קטן....אספר בעצם על התפתחותי המקצועית והאישית בעקבות כתיבת הבלוג...

החזרה היתה מרגשת...נשים זרות לחלוטין ישבו מולי ואני דיברתי ושיתפתי בהתרגשות ובהטעמה...אני חייבת לשתף בעובדה שמשהו בעינים שלהן אמר "הכל בסדר" "את עושה את זה טוב ,זה עובד " התקשורת זרמה והיתה הדדית।
תוך דקות הבנתי בדיוק מה הן הציפיות ממני।אם לרגע חששתי שירצו להפוך את הבלוג שלי למשהו יבש ומדעי מייד הסתברה לי הטעות..."אנחנו רוצות שתרגשי בסיפור שלך"..."דברי מהנשמה זה בא אצלך מבפנים"...."לא נוותר על התהליך המרגש שעברת"....
יצאתי מן החזרה מחוזקת אל עבר ה"אופק" : יום עיון למנחות שגרירים....
להקשיב למנחת היום מבחינתי זו חוויה אחת גדולה।כל שיר שהיא מחברת נוגע "בבפנוכו " שלי...
עבורי להיות עימה בקבוצת שיח זו מתנה।ללמוד מצפייה בשפת הגוף המכבדת, במילים המחזקות, בהתנהגות שאינה מבקרת אלא מנסה להבין, לחקור....חייבת לכתוב כמה מילים על אוסף הנשים המרהיב הזה ששייכות לעם הזה "נשות מפתח הל"ב"...אני יוצאת מבית הספר שלי ליום העיון עם מזוודת חיזוקים מן הצוות {חיבוקים, מחמאות, תפילות, מסרונים, מבטים תומכים...על אמת} נכנסת למקום הזה בו אני פוגשת את נשות מפתח הלב ובלי להכירן אני פשוט מרגישה מחוזקת , מלאת אנרגיות טובות , פירגון ענק : "את אבישג מהבלוג? וואו כמה מרגש לראות אותך... איך את כותבת יפה, מתארת בשפה כלכך קריאה...בגובה העיניים"...
מחמם את הלב, נותן כוח {למרות שאני שפוכה} להמשיך....קוראים את הדברים היכן שהוא...
הוזמנתי להציג את מודל ההנחיה שלי...רבע שעה דיברתי ,נשאלתי , שיתפתי בשמחה ובאהבה....
ומה קיבלתי בחזרה???יותר אהבה ,יותר אמונה...ממש כמו בשיר....חודש אדר ערך נתינה...הלכה למעשה....
לילה טוב אבישג

שגרירי הנתינה של מתנאל מוותרים על הפסקותיהם למען האחר

סיפור נתינה מיוחד יש לנו הפעם.।בבית ספרי ישנה כתה שמתקשה לשחק משחקי חברה בהפסקה, בכל הפסקה נוצרות מריבות , האשמות , קשיים וארועים לא נעימים.

אחת ממחנכות כתות ו' אצלנו הרגישה צורך לשתף את כתתה בבעיה ולחשוב איתם יחד כבוגרי בית ספר, מה יש להם להציע לשיפור המצב। תלמידי הכתה העלו מספר רעיונות, לבסוף הוחלט ששגרירי מפתח הל"ב לחודש אדר יהיו תלמידי כתה זו שויתרו על ההפסקות שלהן בחודש זה למען תלמידי כתה ב'।הם הכינו משחקים חברתיים, חפש את המטמון, ריקודי מעגלים , משחקי רצפה ופשוט תענוג לראות את זה קורה הלכה למעשה...
ביום שישי עברו השגרירים בכתות סיפרו מה הם עושים , בכתות ה' הם הציגו טקסט טיפה שונה בו ביקשו מתלמידי כתה ה' להמשיך במסורת הנתינה גם בשנה הבאה!
במפגש הבוקר הם עמדו וסיפרו מול כל בית הספר במבוכה מבורכת
על הנתינה המיוחדת שלהם
יישר כוח לשגרירים המסורים, גאה בכם ,אבישג

טקס נתינה"משנכנס אדר מרבים בנתינה"

טקס מדהים חווינו אתמול בבית הספר।כתה א' הציגה בפנינו את כל סוגי הנתינה,את כל השפעות הנתינה...הטקס נפתח

בשיר "ימי חסד"। שני ילדים שוחחו בינהם על מהות הנתינה ושאר ילדי הכתה הסבירו להם את המהות דרך פתגמים,שלטים , ציטוטים מדברי חכמים ועוד...בסוף הטקס עלתה אחת הבות לבמה עם פרח גדול מנייר קרפ סביבה עמדו כל בנות הכתה ויחד הם שרו את השיר של קורין אל אל על הפרח।הבנות ליטפו את הפרח, השקו אותו, חיממו אותו ...היה פשוט מדהים।אם לרגע ניתן היה לחשוב שילדי כתה א' עדיין צעירים מידי בשביל להעביר מסר חשוב, טעות גדולה זוהי,המסר הועבר על הצד הטוב ביותר....כל בית הספר "שר" נתינה. לסיום עלו שגרירות מפתח הל"ב מכתה ד' ושוב שימחו את כל בית הספר עם השיר שהן המציאו לו את המילים.

חודש אדר טוב אבישג

חווית נתינה בחדר המורים

את חווית הנתינה שחוווינו אתמול בחדר המורים לא העברתי אנוכי।זכיתי להיות שותפה בה כאחת החברות במעגל הנתינה ולא כמנחה.।חברתי הטובה איילה התבקשה להנחות קבוצת מורות כהתנסות לקראת סיום קורס התמקצעות ואני נענתי לבקשתה בשמחה ।כל חברות הצוות התבקשו להביא פריט המתקשר בעיניהן לנתינה ונאמר להן כי לא יחזרו עימו לביתן।

את הפריטים הניחה איילה על מפה במרכז החדר।

ברקע נשמעה מוסיקת שירי נתינה וקופסת הנתינה עברה בין חברות।בכל פעם שלפה אחת הבנות כרטיסיה וביצעה את המוטל עליה।אט אט התעצמו להם החיבוקים, נפתחו להן הידיים הקמוצות, נאמרו מילים,איחולים, ומחמאות...

היו שקמו לחבק,להודות להעניק।

היתה נתינה מופשטת ונתינה מוחשית, היתה נתינה מילולית והיתה נתינה בלתי מילולית...

היו פריטים יפים לעין ,היו יפים לנשמה והיו טעימים לחיך.

בסופו של דבר איילה הגדילה לעשות וחילקה לכל חברה בצוות שקית צלופן ובה אבני חצץ משוקולד להן הצטרפה הברכה :

לא כולנו חייבים לחלק יהלומים ואבנים טובות,

גם חיוך ומילה טובה יכולים לשנות ולהשפיע।

נתינה אמיתית לעולם אינה נמדדת בכמות או במשקל-

אלא ברוחב הלב של הנותן।

היתה חווית נתינה וקבלה נפלאה...

תודה לך איילה על הנתינה מעצמך ...

ותודה לצוות היקר שאני שייכת אליו।

אבישג