"לפעמים חלומות מתגשמים" - לא?

הכל התחיל בערב מלא השראה באחד מימי החופש הגדול ,

ידעתי שאשב מול המחשב ו"הסיפור" יעוף החוצה אל הצג.

וכך היה....בדמיוני ראיתי ילדה מתעוררת משינה ומשתפת בחלום שלה....רציתי שהחלום שלה יהיה מוחשי שהילדים בקהל ירגישו שהם רואים את מה שהיא "חלמה"... המילים רצו להן על הדף כאילו נחו להן שם מזמן ורק חיכו להזדמנות לפרוץ...הסיפור נכתב בנשימה אחת....בסיום "ההתפרצות" שלחתי אותו לחברה\מנחה\אשת אמון\ שאני מאד אוהבת ומחוברת אליה וביקשתי את דעתה והערותיה...היא החזירה לי את הטקס וכתבה :"אף הערה,לכי על זה....התחילי לעבוד"...

מאותו רגע ידעתי שאני בפנים על כל הנשמה כמו שאני יודעת.

חזרנו לבית הספר ,הצעתי למורות בצוות שלי לקחת את הטקס המוכן, אבל בליבי התפללתי שהוא ישאר שלי...אהבתי את הסיפור , ראיתי את הדמויות לובשות חיים על הבמה ,ראיתי את התלמידות והתלמידים האהובים שלי מתאהבים בסיפור ולוקחים אותו הכי רחוק שרק אפשר.

שיתפתי באסיפת ההורים את הורי הכיתה שבלעדיהם ברור מעל כל ספק הטקס הזה לא היה קם ונושם על הבמה.

מיום ליום הסיפור הזה קיבל פנים...קרם עור וגידים והפך מחלום למציאות.

על הבמה ההורים דאגו למיטה עם מצעים שתשמש את מיה החולמת ,

ברקע אדווה שלנו המורה למוסיקה השמיעה את "כשאתה קם בבוקר "....והפתיעה בכל פעם מחדש עם איזה "פאנץ" לא צפוי...

נועה המדהימה הפכה לאמא , אלון המקסים הפך לאבא ותמר הנהדרת הפכה למיה הילדה החולמת....

ילדי הכיתה הפכו לחברים של מיה, יעלי המתוקה הזמינה לסוכת בית ספר סמילנסקי....

הבנות הכי יפות בעולם רקדו את השיר "השירים הריקודים" של עוזי חיטמן.

נטלי ושי ריגשו עם השיר "אלוהים שלי"....

כל ילד בכיתה קיבל את ההזדמנות שלו להשתתף...להשתייך להרגיש ..

הונפו דגלי הערכים כל הערכים על הבמה.

בנות כיתות ו' העדינות והמאירות שלנו רקדו את "אלוהים שלי" בסגנון ראפ ,

בן ובת מ ו' הפליאו בקטע "ברייק דאנס" אלמותי...בפזמון.

תמר הרקדנית מכיתה ה' הרטיטה את הלבבות ברקע של השיר "לפעמים חלומות מתגשמים"

התלמידים שלי כולם ישבו על הבמה התחבקו ושרו איתה.
העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע לא הפסקתי להרגיש ולאהוב אותם על היכולת להרים כזה טקס מרשים בגיל כלכך צעיר.....היכולת להעביר מסרים כלכך משמעותיים.

ידעתי שהערך שיתוף והשתתפות קיבל חיים , בשר, קיום ,יישום בטקס הזה.

ידעתי שעם מנהלת כמו שלי שסומכת עלי ומפנה לי את הבמה במלואה,

מזמינה אותי למרכזה להסביר לילדים ולהורים {כל הורי הכיתה שלי הגיעו למרות שזה היה ביום רביעי} כיצד הערך בא לידי ביטוי בכל חלקי הטקס...אין מצב שלא ננסוק לגבהים ונפתיע ונרגש אף את עצמנו לפעמים.

אני בטוחה שתלמידיי יזכרו את החוויה המגבשת הזו לאורך חייהם...

כי איך אמרה לי אמא יקרה לליבי בכיתה "אבישגי, הילד בהיי" הוא עוד לא נרגע מהחוויה.

אז אם נגעתי בלב של ילד....דייני,

שנה טובה ומלאה בחוויות נוספות של שיתופים.....אבישג