תום החתול הכחול על בימת סמילנסקי

היום בבוקר התוודענו בבית ספר לכוחה של המחזה.
רכזת מועצת התלמידים , איילה, בחרה יחד עם המועצה לשגרר את הערך על ידי המחזת הסיפור
" תום החתול הכחול".
אחת מבנות כיתה ב' קיבלה את תפקיד החתול תום.
שאר הילדים היו האחים של תום, חתולי הרחוב, הוריו של תום.
במהלך הטקס התמודד תום החתול הכחול והשונה עם פגיעות רבות ,אף אחד לא רצה לשחק עימו בגלל צבעו השונה... העליבו אותו ,נידו אותו.
הוריו הפנו לו עורף....הגיטרה היתה המפלט שלו, בעזרתה הצליח לפרוץ את כל החומות...
הוא היה צריך לעבור תהליך שלם כדי להיות מסוגל לעמוד מול בני משפחתו שפתאום הכירו ביכולותיו וכישרונו.
תום ששיחקה גיל היתה מדהימה ,שרה על הבמה, כל ילדי בית הספר הריעו לה...
ילדי המועצה שזו להם ההופעה הפומבית הראשונה, שיתפו פעולה .
כשתום עלה להופיע... לבשו כולם אביזרים כחולים,הבמה "בערה" מרוב התלהבות ואהבה...
אחת המורות ניגשה אלי לאחר הטקס ואמרה: "אבישג תדעי לך שאני גאה להיות שייכת לבית ספר ששם לעצמו בראש סדר העדיפויות את הערכים ודרך הארץ" התלמידים שלנו היום למדו לא דרך טקסטים או שינון אלא דרך הצגה מרגשת ומכאיבה המשקפת לעיתים לצערינו את המציאות..."
אחת האמהות שבתה השתתפה בהצגה אמרה לי"אבישג ה"השיעור" הזה יזכר אצלה לכל החיים, זה הרבה יותר מכל שיעור אחר מה שהיא מקבלת פה על הבמה היא לא תקבל מאף שיעור אחר הלוואי
ולי היו נותנים כזו העצמה וביטחון כשהייתי קטנה"
ואני מוסיפה שגם אני גאה להשתייך לבית ספר זה :
השם לו למטרה מרכזית את חיזוק ושיפור האקלים החברתי ערכי בבית הספר.
שבת שלום, אבישג

שונות שונות שונות

חודש מיוחד במינו החל אצלנו בבית הספר.ערך השונות מזמן אצלנו עשרות פעילויות מכל התחומים.פתחנו את החודש בטקס הסיגד המדהים שהרימו המורה למוסיקה הסטארטפית שלנו בשיתוף רכזת המדעים שלנו ,הן אספו את כל תלמידי בית הספר שמוצאם מאתיופיה והמחיזו את החיים באתיופיה,הילדים הלכו ברגל...הביאו את ספר התורה המיוחד, האמהות "כיבסו" בגיגיות על הבמה, הילדים שאלו שאלות....רב העדה הוזמן לבמה לספר על העליה מאתפיופיה ועל החג המיוחד.
בסוף הטקס רקדו כל הבנות מן העדה את הריקוד המסורתי והמקסים וכל תלמידי בית הספר והמורות רקדו איתם ,האמפי רקד ושמח כמו שמזמן לא ראינו...ילדי העולים מאתיופיה חוו חוויה מעצבת ומעצימה,חשו גאווה ,עברו בכיתות וחילקו את הדבו הלחם המסורתי.השונות במראהבלטה,גם בתרבות וחלק מהמנהגים אבל מה שבלט יותר היתה הייחודיות.
בכל כיתות בית הספר פתחו את הערך בדרכים שונות ומגוונות....שירי יהונתן גפן מזמנים עבודה נפלאה על הערך...כך גם חג החנוכה על מוטיב צבעי הנרות,נקודות האור השונות בילדים....ספרי סיפורי ניסים מתהווים להם בחלק מן הכיתות.השגרירים עובדים על הפתעה מדהימה....טקס השונות יועלה על ידי המועצה ביום שישי הקרוב ו"תום החתול הכחול" יקבל במה גדולה ומשמעותית בו....

מעורבות חברתית מקומית ולאורך כל השנה.

הטקס לזכרו של יצחק היה חזק ומשמעותי....דמותו של האדם הלכה והתהוותה לאורך כל הטקס....יום לאחר הטקס שגרירי מפתח הלב לערך מעורבות חברתית הפעילו את כל הכיתות של בית הספר. כל הפעילויות היו סביב מעורבותו החברתית של יצחק רבין והכלי בו השתמשו השגרירים היה ברובו טקסטים .בכיתות הנמוכות עיצבו הילדים לזיכרו מתמונות פתגמים וציטוטים.בכיתות הגבוהות העמיקו השגרירים סביב משמעותו של רצח פוליטי לאורך ההסטוריה והשפעותיו.

התמונות לפניכם....תודה לשגרירים המעמיקים מכיתה ה' של המחנכת טלי.

המלחמה עם הנייר- תגובות ורשמים

לקראת יום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין ז"ל החלטתי השנה להפעיל בכיתתי את פעילות"המלחמה" עם הנייר.חילקתי לתלמידיי דפים לבנים ונקיים ביקשתי מכל אחד להביט בדף וחלפש סיבה לכעוס עליו, לאחר מכן ביקשתי שימצאו דרך להראות לדף את הכעס והתחושות הקשות כלפיו.לאחר שראיתי שהמשימה הובנה ותלמידיי באמת החלו לקמט,לקשקש, לקרוע את הדף ביקשתי מהם לעצור ,להרגע לנשום עמוק ולנסות למצוא דרך להשלים עם הדף, להחזירו למצבו הקודם,הראשוני.תלמידי הכיתה היו בהלם מן הבקשה, הם החלו לנסות לחפש את החלקים ,לחבר,להדק,להדביק לישר לגהץ....חלקם הביעו תסכול ולחץ, דיברו לעצמם ,חיפשו טיפקס ...לאחר כצמה דקות ביקשתי שיעצרו ושאלתי האם אפשרי להחזיר את הדף לקדמותו? הם ענו שלא והוסיפו שכלל שהנזק לדף גדול יותר כך גדולה אי היכולת להחזירו למצבו הראשוני.ביקשתי מהם שיתארו בכתב את כל התחושות שחלפו במוחם במהלך הפעילות מהרגע בו התבקשו למצוא סיבה לכעוס על הדף, חלקם כתבו שדימיינו שהדף הוא חבר שהעליב אותם,חלקם סיפרו שהדף הוא אח או אחות שנוהגים לריב איתם הרבה .חלקם דימיינו שזה סתם מישוה שמציק.לאחר מכן סיפרו שחשו כעס רב על הדף והיה להם מאד קשה לחזור לרגיעה כשביקשתי, התסכול שחשו כשלא הצליחו לחבר את חתיכות הדף ולגהצו גם כן נחשף בדיווחים. כשעורי בית ביקשתי שיחשבו מהי מטרת הפעילות? למה דימיתי אנוכי את הדף?ואחרון חביב מה חושבים הוריהם על הפעילות. הם חזרו למחרת עם דווחים מהשטח.הם שיתפו בתובנה שהריב עם הדף מזכיר ריב עם חבר שאתה מאד רוצה שיסלח לך אבל הוא לא סולח או סולח ולא שוכח.הם הזכירו את הסיפור של הגדר עם המסמרים שמשאירים חור כמו צלקת בלב. הם הזכירו כד שנשבר ואף פעם אי אפשר להדביק את החתיכות חזרה.
הם התחברו לפתגמים כגון:"סוף מעשה במחשבה תחילה","החיים והמוות ביד הלשון", "את הנעשה אין להשיב..." "אל תדון את חברך עד כי תגיע למצבו"
הם חיברו את הפעילות לרצח יצחק רבין,לתחושות שהיו לפני הרצח, להסתה ,לאדישות בחברה.

לבסוף הקריאו את תובנות ההורים מן הפעילות.

אני מרשה לעצמי לפרסם תגובה חזקה במיוחד של אמא דרורית...""מאוד אהבתי והתרגשתי מהרעיון המקורי של התרגיל,
חוויה לימודית מעצבת שבה המושג המופשט "כעס" מקבל ביטוי מוחשי ,רק בעזרת דף מחברת פשוט.
בימים בו ה"כעס" ממלא את כותרות העיתונים, אני חושבת שיש מקום לפעילות כזאת שממחישה, באמצעים פשוטים ביותר,מה הם תוצאות הכעס המתפרץ, המידי שבסופו לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ומאוד קשה (ולפעמים גם בלתי אפשרי) לתקן את הנזק ול"ישר את הדף".
אין ספק שחוויה אחת ויזואלית, לא מאיימת, ולא מפחידה שווה אלף מילים...אני בטוחה שלכל ילד שהשתתף בשיעור יישאר הזיכרון של הדף המקומט כשיצטרך להתמודד עם הכעס שלו." בעיני תגובה כזו ממחישה באופן המובהק ביותר כמה משמעותי הוא שיתוף הורים בעשייה שלנו...ולא תמיד חובה שהשיתוף יהיה פיזי בבית הספר.

לפעמים חזקה רמת הידיעה....להתראות אבישג

בחירות למועצת תלמידים - מעורבות חברתית לשמה

לפני כשבועיים החל תהליך הבחירות הכיתתיות למועצת תלמידים בכל כיתות בית הספר.היה זה תהליך רציני וחשוב עבור התלמידים בבית הספר. הם נחשפו למושגים חדשים כגון מצע, מועמד, דמוקרטיה,משטר, הבטחות ללא כיסוי,שוחד בחירות , תעמולת בחירות, מעורבות חברתית והקשר בין הבחירות למשמעות הערך- למדו ודנו על תכונות המנהיג, הציגו את כישוריהם ועל סמך כל אלה התבקשו להגיש מועמדות ולהכין לעצמם מצע אישי. בכיתתי החליטו להתמודד שלושה עשר תלמידים.

בכל יום הפיעו התלמידים בכיתה עם המצע שלהם. מכיוון שדנו על משמעות המושג "הבטחות ללא כיסוי" אף אחד מהם לא הבטיח להאריך את ההפסקות או לשפץ את מגרש הספורט.

חלקם דיברו על הפעלות של משחקים בחורף, הבטיחו לעזור לפתור בעיות חברתיות שיתגלעו בעתיד, הבטיחו להיות קשובים לצרכי הכיתה ולא לייצג רק את עצמם.דיברו על כישוריהם כתלמידים טובים, על אחריותם ,על ביטחונם העצמי.

במהלך אותם שבועיים חולקו בין החברים מדבקות עם שמות המועמדים,נתלו כרזות תעמולה בכיתה, נתלו המצעים על הקיר.

ביקשתי מכל תלמיד שרצה להבחר לעמוד מול הכיתה ומהילדים בכיתה ביקשתי שיגידו מדוע עלינו לבחור דווקא בו.

זאת במטרה להעצים ולחזק את המועמדים בעיקר את אלו שלא יבחרו.

המהלך התברר כמוצלח ביותר, גם המועמדים בינם לבין עצמם לא הפסיקו לחזק,להחמיא ולפרגן אחד לשני."הלוואי ואיקס יבחר יחד איתי,שנינו יחד נוכל לעשות כך וכך..." המועמדים מאד התרגשו לשמוע מחבריהם לכיתה כלכך הרבה חיזוקים וחשבתי לעצמי שלמרות שמן הסתם רק שניים יבחרו, לשמוע כלכך הרבה קומפלימנטים וחיזוקים יתרום בכל מקרה ובלי קשר לבחירות.

יום הבחירות הגיע, כל תלמיד התבקש לרשום על פתק שני שמות ,אחד הבנים נבחר ברוב של חמישה עשר קולות למרות שמספר הבנים קטן בהרבה ממספר הבנות. נבחרה עוד תלמידה ברוב של ארבעה עשר קולות. התהליך בכיתה היה חשוב ומשמעותי, בהוודע התוצאות ניגשו החברים כולל המועמדים שלא נבחרו,חיבקו לחצו יד, חיזקו והחמיאו...

היו גם קצת דמעות של אכזבה, אך בסופו של דבר הבחירה נעשתה בצורה מושכלת ,מכובדת וראויה.

אני גאה להיות חלק ממדינה דמוקרטית, בית ספר הפועל על פי עקרונות הדמוקרטיה וכיתה כל כך ראויה .

עכשיו נותר לקוות שהעשייה כחברי מועצה תהיה משמעותית לפחות כמו תהליך הבחירות הקודם לה.

שנה פורייה ובהצלחה למועצה ולעומדת בראשה איילה,אבישג

ארוחת בוקר מעורבות חברתית לאורך כל השנה

באוגוסט כשקיבלתי המייל מרכזת החינוך המיוחד בביתספרי לא היו לי הרבה ציפיות, היא גם ככה עובדת כלכך קשה, מה כבר אפשר לצפות?
היא אספה אותי הודעתי לבעלי שתוך שעה אני בבית. הגענו לבית הקפה בפארק המדע הזמנו משהו לשתות וסלט והפגישה ביננו החלה...
המשפט הראשון שהיא אמרה היה " אני רוצה שהכיתות של החינוך המיוחד בבית הספר יעשו משהו משמעותי ערכי ולאורך כל השנה."
הפגישה ארכה שלוש שעות.יצאנו מבית הקפה כשהיא מכירה את כל ערכי מפתח הלב על בוריים, אני מכירה את כל כיתות החינוך המיוחד על מורותיהם, הרכביהם, ותוכנית משותפת כתובה בנויה אצל שתינו בראש.
חזרנו הביתה ,עוד באותו ערב קיבלתי ממנה מייל עם הסבר על שיתוף הפעולה ביננו {חנ"מ ומפתח הלב} וטבלה ובה מחולק כל בית הספר לתאריכים בהם כתוב מתי תורה של כל כיתה לשלוח ילדים לכיתות שלהן
להנות ולעבוד יחד איתם...
עדיין לא העזתי להאמין יותר מידי למרות מסת הכוונות הטובות, ראיתי לנגד עיני את המורות בצוות שלה נלחצות מן המשימה, את שאר המורות מתקשות לבחור שני תלמידים שמקיימים את החוקים ההתנהגותיים בכיתה, את מנהלת בית הספר מתקשה לעמוד בדרישות החומרים שהגשנו לה: ירקות,טונה, ביצים,כלים חד פעמיים וכו'...כל אלו חסמו אצלי את היכולת לצפות ל"שוס"....חלפו הימים הצגנו את הרעיון בימי הערכות,
מועד המפגש הראשון הגיע....
מחנכות כיתות א' התבקשו לבחור שני תלמידים מכל כיתה שהתנהגו על פי כלל שהן קבעו בתחילת השנה והשניים הגיעו לכיתת החינוך המיוחד שם חיכו להם תלמידי הכיתה עם כל הציוד להכנת ארוחת הבוקר המשותפת...
הגעתי לשם כחצי שעה לאחר המועד חשבתי שאראה בלאגן...קצת צעקות של "תביא לי הפומפיה", "שטוף ידיים", נכנסתי ומה שראו עיני היה קבוצת תלמידים מסביב לשולחן ענק וערוך,באמצע קערות של סלט טונה וסלט ביצים,לימונדה מלימונים אמיתיים, כולם יחד מברכים איזו ברכה שכתובה על הלוח בהתרגשות,אוכלים בשקט, מעבירים את הקערה מאחד לשני ,הגדולים של ב' המארחים מוזגים לקטנים של א'.
המורות של כיתה ב' עמדו סביב והתרגשו אני והמנהלת שלנו דמענו....
בדיוק של אחד לאחד כמו שחלמנו אני יעל הרכזת באוגוסט....כיתות החינוך המיוחד תארחנה פעם בשבועיים ילדים המתנהגים על פי שתי התנהגויות מצופות מהכיתות הרגילות, המעורבות החברתית שלהם היא לאורך כל השנה ,הצ'ופר של שאר הילדים הוא הכנת הארוחה ואכילתה ביחד.כך יכירו אחד את השני, כך אולי יווצרו להם קשרים חדשים, כך נדע כולנו שילד הוא ילד, ולא משנה תחת איזו הגדרה הוא יושב...כשהם יושבים יחד לאכול אין רגיל ואין מיוחד...כולנו ילדים של החיים.
יעל חברתי היקרה,
מכאן מעל דפי בלוג זה אני מורידה בפנייך
ובפני הצוות שלך את הכובע
על עבודת הקודש שאתן עושות יום יום
שעה שעה...אנחנו קטונו ....
גאה להיות חלק מצוות כלכך מחובר וערכי.
מקווה שכל הילדים נתרמו מארוחת הבוקר ומהכנתה
המדהימה בשישי בבוקר...
הלימונדה היתה מעולה.
האוירה קסומה-כיתתכן מזמינה.
שרק נמשיך להצליח להגשים את
החלומות המשותפים
שלנו ולא נפסיק לחלום.
שלך ,שלכן.....אבישג

חשבון נפש

אתמול חווינו בכיתה חוויה משמעותית שהרגשתי שאם אני לא אספר בזה היא פשוט תיגמר.
יש ימים כאלה, לעיתים אפילו רק שעות, שאנחנו מרגישות או מבינות שזו הסיבה שבגינה אנחנו פה במקצוע הזה- המורכב , המושמץ והכל כך לא פשוט...
יום כזה היה לי אתמול, נכנסתי לכיתה בשמונה בבוקר, הילדים כבר היו ישובים וקראו את קריאת הבוקר שלהם, חלקם בפינת הקריאה עמוסת הכריות והפופים, חלקם על הכסאות... השקט היה מופתי.
כתבתי על הלוח את הביטוי חשבון נפש בגדול.
חילקתי דף מידע על יום הכיפורים ובו ביקשתי להדגיש במרקר את הביטוי ואת פירושו בטקסט וערכנו דיון על המשמעות של חשבון נפש לקראת יום הכיפורים, על התנהגות שבין אדם לחברו, בין האדם לשם ,על היכולת לסלוח,על רצון לשנות ועל החרטה.
כיביתי את האור בכיתה ביקשתי מהתלמידים שיניחו ראש על השולחן ויזכרו בשנה החולפת, במעשים הפחות נעימים שחוו,
באירועים קטנים שהשאירו חותמם על לוח ליבם הקטן...
על מעשים בהם פגעו בחבר במתכוון או שלא במתכוון ועליהם לבקש סליחה.
הכיתה דממה...הילדים חשבו ,העמיקו, כל אחד עם עצמו...נתתי זמן.
לאחר כרבע שעה ביקשתי מהם לכתוב את הסיפורים
עליהם חשבו במחברת.
הם כתבו ואז חילקתי להם לבבות מנייר וביקשתי שעליהם יכתבו את הסליחה לחבר.
חצי שעה ישבו הילדים וכתבו במחברות ועל הלבבות.עם סיום הכתיבה ביקשתי שיקומו אחד אחד לפי התור ויתנו את
"לבבות הסליחה". גם המקבלים וגם הנותנים היו נרגשים.
בשלב הבא חיברתי את הפעילות לערך החודש.שאלתי אם יש זוגות שרוצים לשתף את הכיתה בתחושות שלהם, כנותן כמקבל.הזוג הראשון התנדב-שתי בנות. הן סיפרו בדיוק על מה נאמרה הסליחה, שוחחנו על סליחה מהלב עם כוונה ורצון לשנות
ולשפר {התחברנו לטקסט שפתח את השיעור} בסוף השיתוף הבנות בחרו להתחבק... כך הלאה , זוג אחר זוג הגיע למרכז הכיתה ושיתף את כולנו בתהליך הסליחה שלהם ,עלו שם דברים נפלאים .
בסוף הפעילות הצעתי למי שרוצה לתלות את "לב הסליחה" {לאחר קבלת רשות מחברו} על הקיר והנה קיר הכיתה התמלא סליחות משמעותיות לקראת יום הכיפורים.
שעתיים של חשיבה ,העמקה יישום והעצמה חוו התלמידים שלי והתמונות של המהלך והתוצרים כמובן בדרך.....
גמר חתימה טובה, אבישג