יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

חשבון נפש







אתמול חווינו בכיתה חוויה משמעותית שהרגשתי שאם אני לא אספר בזה היא פשוט תיגמר.
יש ימים כאלה, לעיתים אפילו רק שעות, שאנחנו מרגישות או מבינות שזו הסיבה שבגינה אנחנו פה במקצוע הזה- המורכב , המושמץ והכל כך לא פשוט...
יום כזה היה לי אתמול, נכנסתי לכיתה בשמונה בבוקר, הילדים כבר היו ישובים וקראו את קריאת הבוקר שלהם, חלקם בפינת הקריאה עמוסת הכריות והפופים, חלקם על הכסאות... השקט היה מופתי.
כתבתי על הלוח את הביטוי חשבון נפש בגדול.
חילקתי דף מידע על יום הכיפורים ובו ביקשתי להדגיש במרקר את הביטוי ואת פירושו בטקסט וערכנו דיון על המשמעות של חשבון נפש לקראת יום הכיפורים, על התנהגות שבין אדם לחברו, בין האדם לשם ,על היכולת לסלוח,על רצון לשנות ועל החרטה.
כיביתי את האור בכיתה ביקשתי מהתלמידים שיניחו ראש על השולחן ויזכרו בשנה החולפת, במעשים הפחות נעימים שחוו,
באירועים קטנים שהשאירו חותמם על לוח ליבם הקטן...
על מעשים בהם פגעו בחבר במתכוון או שלא במתכוון ועליהם לבקש סליחה.
הכיתה דממה...הילדים חשבו ,העמיקו, כל אחד עם עצמו...נתתי זמן.
לאחר כרבע שעה ביקשתי מהם לכתוב את הסיפורים
עליהם חשבו במחברת.
הם כתבו ואז חילקתי להם לבבות מנייר וביקשתי שעליהם יכתבו את הסליחה לחבר.
חצי שעה ישבו הילדים וכתבו במחברות ועל הלבבות.עם סיום הכתיבה ביקשתי שיקומו אחד אחד לפי התור ויתנו את
"לבבות הסליחה". גם המקבלים וגם הנותנים היו נרגשים.
בשלב הבא חיברתי את הפעילות לערך החודש.שאלתי אם יש זוגות שרוצים לשתף את הכיתה בתחושות שלהם, כנותן כמקבל.הזוג הראשון התנדב-שתי בנות. הן סיפרו בדיוק על מה נאמרה הסליחה, שוחחנו על סליחה מהלב עם כוונה ורצון לשנות
ולשפר {התחברנו לטקסט שפתח את השיעור} בסוף השיתוף הבנות בחרו להתחבק... כך הלאה , זוג אחר זוג הגיע למרכז הכיתה ושיתף את כולנו בתהליך הסליחה שלהם ,עלו שם דברים נפלאים .
בסוף הפעילות הצעתי למי שרוצה לתלות את "לב הסליחה" {לאחר קבלת רשות מחברו} על הקיר והנה קיר הכיתה התמלא סליחות משמעותיות לקראת יום הכיפורים.
שעתיים של חשיבה ,העמקה יישום והעצמה חוו התלמידים שלי והתמונות של המהלך והתוצרים כמובן בדרך.....
גמר חתימה טובה, אבישג

יום שבת, 19 בספטמבר 2009

שיתוף והשתתפות - הכנת איגרות ברכה ותרומות












































היי , הערך שיתוף והשתתפות לקח אותנו ביום חמישי האחרון לרעיון המסורתי בבית ספרנו: הכנת איגרות ברכה לקשישים בבית אבות ,לילדים חולים בבית חולים קפלן ולאקי"ם .ילדי בית הספר חולקו לשלושה גושים בשלושה מרחבים שונים.
כיתות א' וכיתות ו' חונכים וחניכים התפרסו ברחבת האמפי והכינו איגרות ברכה לילדים בקפלן,כיתות ה' עם כיתות ב' ברחבת המסדרים המוצלת הכינו לקשישים וכתות ג' ד' הכינו לחברי אקי"ם.
חשוב לציין את השיתוף המבורך בחומרים בין הצעירים לבוגרים בכל בפינות,
השיתוף ברעיונות, נתינה של בוגר לצעיר ולהפך.
עוד פרט לא פחות חשוב הוא התגייסות מורות והורים מבית הספר לחלוקת האיגרות בסופה של הפעילות.
עניין נוסף המתקשר לערך שיתוף והשתתפות הוא רעיון שהעלה יו"ר וועד ההורים שלנו,שיתוף פעולה עם אגודת "עזר מציון", התרמת קהילת בית הספר במצרכים לארוחת החג .

באסיפת ההורים עבר יו"ר בין הכיתות ושיתף את ההורים ברעיון. ביום חמישי הגיעו הורים לעזור באריזת מאות המצרכים שנאספו. התרגשות גדולה עטפה את צוות בית הספר וההורים המתנדבים לנוכח כמויות האוכל האדירות שנאספו.
מקווה שעזרנו ולו במעט למישהו בחג הזה....
שנה משתפת ונעימה לכולנו,אבישג

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

"לפעמים חלומות מתגשמים" - לא?






















































































הכל התחיל בערב מלא השראה באחד מימי החופש הגדול ,
ידעתי שאשב מול המחשב ו"הסיפור" יעוף החוצה אל הצג.
וכך היה....בדמיוני ראיתי ילדה מתעוררת משינה ומשתפת בחלום שלה....רציתי שהחלום שלה יהיה מוחשי שהילדים בקהל ירגישו שהם רואים את מה שהיא "חלמה"... המילים רצו להן על הדף כאילו נחו להן שם מזמן ורק חיכו להזדמנות לפרוץ...הסיפור נכתב בנשימה אחת....בסיום "ההתפרצות" שלחתי אותו לחברה\מנחה\אשת אמון\ שאני מאד אוהבת ומחוברת אליה וביקשתי את דעתה והערותיה...היא החזירה לי את הטקס וכתבה :"אף הערה,לכי על זה....התחילי לעבוד"...
מאותו רגע ידעתי שאני בפנים על כל הנשמה כמו שאני יודעת.
חזרנו לבית הספר ,הצעתי למורות בצוות שלי לקחת את הטקס המוכן, אבל בליבי התפללתי שהוא ישאר שלי...אהבתי את הסיפור , ראיתי את הדמויות לובשות חיים על הבמה ,ראיתי את התלמידות והתלמידים האהובים שלי מתאהבים בסיפור ולוקחים אותו הכי רחוק שרק אפשר.
שיתפתי באסיפת ההורים את הורי הכיתה שבלעדיהם ברור מעל כל ספק הטקס הזה לא היה קם ונושם על הבמה.
מיום ליום הסיפור הזה קיבל פנים...קרם עור וגידים והפך מחלום למציאות.
על הבמה ההורים דאגו למיטה עם מצעים שתשמש את מיה החולמת ,
ברקע אדווה שלנו המורה למוסיקה השמיעה את "כשאתה קם בבוקר "....והפתיעה בכל פעם מחדש עם איזה "פאנץ" לא צפוי...
נועה המדהימה הפכה לאמא , אלון המקסים הפך לאבא ותמר הנהדרת הפכה למיה הילדה החולמת....
ילדי הכיתה הפכו לחברים של מיה, יעלי המתוקה הזמינה לסוכת בית ספר סמילנסקי....
הבנות הכי יפות בעולם רקדו את השיר "השירים הריקודים" של עוזי חיטמן.
נטלי ושי ריגשו עם השיר "אלוהים שלי"....
כל ילד בכיתה קיבל את ההזדמנות שלו להשתתף...להשתייך להרגיש ..
הונפו דגלי הערכים כל הערכים על הבמה.
בנות כיתות ו' העדינות והמאירות שלנו רקדו את "אלוהים שלי" בסגנון ראפ ,
בן ובת מ ו' הפליאו בקטע "ברייק דאנס" אלמותי...בפזמון.
תמר הרקדנית מכיתה ה' הרטיטה את הלבבות ברקע של השיר "לפעמים חלומות מתגשמים"
התלמידים שלי כולם ישבו על הבמה התחבקו ושרו איתה.
העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע לא הפסקתי להרגיש ולאהוב אותם על היכולת להרים כזה טקס מרשים בגיל כלכך צעיר.....היכולת להעביר מסרים כלכך משמעותיים.
ידעתי שהערך שיתוף והשתתפות קיבל חיים , בשר, קיום ,יישום בטקס הזה.
ידעתי שעם מנהלת כמו שלי שסומכת עלי ומפנה לי את הבמה במלואה,
מזמינה אותי למרכזה להסביר לילדים ולהורים {כל הורי הכיתה שלי הגיעו למרות שזה היה ביום רביעי} כיצד הערך בא לידי ביטוי בכל חלקי הטקס...אין מצב שלא ננסוק לגבהים ונפתיע ונרגש אף את עצמנו לפעמים.
אני בטוחה שתלמידיי יזכרו את החוויה המגבשת הזו לאורך חייהם...
כי איך אמרה לי אמא יקרה לליבי בכיתה "אבישגי, הילד בהיי" הוא עוד לא נרגע מהחוויה.
אז אם נגעתי בלב של ילד....דייני,
שנה טובה ומלאה בחוויות נוספות של שיתופים.....אבישג






































































יום שישי, 11 בספטמבר 2009

שגרירים בפתחה של שנה שלישית...
















ושוב נדמה כי חודש תשרי מתקשה "להכנס" בלי הזמנתם של השגרירים...
הפעם חשבנו בכיתת השגרירים {הכיתה שלי} ,לא רק לבקש שיכתבו ברכות בין ילדי בית הספר אלא גם ללמד את הילדים בעיקר הצעירים לכתוב ברכות על פי כללי כתיבת ברכה.
לימדתי בכיתה את תת הסוגה ברכה והם יצאו לדרך: אחד מלמד, אחת כותבת על הלוח, שני שחקני חיזוק לנתינת דוגמאות ואחת שמספרת על תפקיד התיבה ,היכן תונח מתי ומה הם זמני החלוקה.
מיום שני עד יום חמישי ברכות ישולשלו לתוך התיבה ומשם יאספו ויחולקו בין התלמידים וצוות בית הספר -שיתוף והשתתפות .
ביום חמישי מפגש בין שכבות להכנת אגרות ברכה לסקטורים שונים: שוטרים, חולים וקשישים.
ביום רביעי טקס שיתוף והשתתפות יוצא דופן כרגיל....
והיד עוד נטויה....
ההורים גויסו כשותפים לכל דבר באסיפות ההורים...{אצלי חולקו תפקידים לעיצוב תפאורת הטקס...}
בכל הכיתות פינות מפתח הלב מוכנות.


כולנו מצפים לבואה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה...
ומתפללים לשובו של גלעד שליט בריא ושלם, אמן.

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

התחלה בלבן בכיתות א'

























































































































אחד הרגעים המכוננים בהובלת מהלכים של רכזת בחדר המורים הוא הרגע בו את מגלה שהצוות התחבר , הצוות יישם לא רק החמיא שיתף פעולה ואהב,אלא ממש בחר להתנסות.ביום שישי האחרון הוזמנתי למרחב כיתות א' ,ההוראה היתה להגיע בליווי צוות צילום.
כך עשיתי...הגעתי למרחב בו למדו שלוש הכיתות ,נכנסתי לכיתות,כולם היו לבושים בלבן כיאה ליום שישי בבית ספר סמילנסקי,על הלוח נכתבו המילים : קדוש,חגיגי, חתונה, צלול, נקי ,טהור, מריח, מיוחד, ליום שישי, צבע המפה של שבת...נפעמתי.
לאחר מכן יצאו הילדים בקבוצות למרחב,בינהם הונחו חומרים לבנים שהובאו מהבית , הם יצרו מן החומרים יצירות לבנות לגמרי.
על הקיר המשותף נתלו עבודות היצירה.
בסוף היום קיבל כל ילד נשיקות ארוזות בצלופן עם הברכה:
"עוד יש מפרש לבן באופק
כל שנבקש לו יהי"

ואני מוסיפה ...עם צוות כזה באמת כל שנבקש לו יהי....שנה נפלאה אבישג

יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

שיתוף והשתתפות כתות א' שלנו במחיאות כפיים מתקבלות





































הראשון לספטמבר הגיע ואיתו המון התרגשות...



אל בית הספר "האלפים" מגיעים ואנחנו כולנו ל"כוננות על" נכנסים:


מדבקות,שירים, טקס וברכות כל זה כדי לקבל את הכיתות הכלכך חשובות-



כבר בשער העמדנו שותפים...חברי מועצה מהחרוצים המקדימים,



לכל ילד צעיר ולא מוכר מדבקה הדביקו העיקר שיהיה שמח ומאושר.


ברבע לתשע אל האמפי ירדנו כולנו ,את הצעירים המתרגשים במחיאות כפיים כיבדנו.


ילדי כיתה ב' בהצגה ומנגינה אותנו שיתפו,


ותלמידי בית הספר החדשים תעודות "ברוכים הבאים" קיבלו.


בקיצור היה שמח ונעים...וכבר כולנו מחכים להפתעות ולשיתופים הבאים.



בהצלחה!