יום חמישי, 27 באוגוסט 2009

מעגל החיים בלבן





































היי ,

אתמול כאמור היה יום ההערכות האחרון שלנו, בו התבקשתי לפתוח את שנת העשייה החברתית ערכית עם הצוות שלנו.

מכוון שאני "סובלת" מתסמונת ה"חייבת להתחדש"...
לקח לי זמן רב למצוא פעילות שמצד אחד תתאים לצוות שלי שהתחדש השנה במורות חדשות למכביר, מצד שני לא תהיה לעוסה ומוכרת.כמנחת קבוצת התמקצעות נפלה בידי הזכות הגדולה להכין מאגר חומרים לפתיחת שנה לצוות מהמשתתפות בקורס היינו כל אחת שלחה הצעה לפעילות והמאגר הופץ.
והנה לשמחתי קיבלתי הצעה נהדרת ושאינה מוכרת מאחת הנשים המיוחדות בקורס-פטריסיה שמה.
אהבתי את רעיון הפעילות מן הרגע הראשון....כמובן שפיתחתי אותו ,הוספתי לו,שיניתי מעט שיתאים לערך החודש,למטרות הסילבוס בחודש תשרי.
אתמול הגעתי שבעוחצי לחדר המורים ,ארגנתי אותו ,פרסתי מפות לבנות על השולחנות,פיזרתי פרחים לבנים,אבנים,כפתורים,כוסיות קטנות לבנות,גלויות לבנות,חיתול, לבבות חרס לבנים, ועןד עוד....
המורות הגיעו בשמונה וחצי אחת אחת היו המומות מן הכניסה הלא צפויה והחגיגית.
שאלו אותי מה יש היום?לכבוד מה? המורות החדשות פערו פיות....


ככה זה פה?
תשע ורבע הגיע תורי...שאלתי איך הן מתחברות לצבע הלבן השורר סביבן?


אילו אסוציאציות הוא מעלה בהן?
על הלוח נכתבו המילים :קדושה, טוהר, ניקיון, ראשוניות , התחדשות, אור, התחלה.....
הקראתי להן קטע על הצבע הלבן בכל הדתות ,על השפעתו האנרגטית.
כל חברה התבקשה לבחור פריט מן השולחן ולספר כיצד הוא מתקשר אליה?
נאמרו שם דברים מרגשים כמו:בחרתי בכוס ככלי קיבול.
מה אשים השנה בתוך הכלי שלי?מה היא מכינה באמתחתה עבורי?
אחרת בחרה לב ואמרה שזהו המקום ממנו היא בחרה להיות מורה.
אחרת בחרה כפתור ואמרה שהיא מסוקרנת לדעת איזו חליפה תתפור לה השנה החדשה?
השיתוף היה משמעותי.
לאחר מכן הבנות כתבו לעצמן איחול לשנה החדשה וחלקן שיתפו בו...
השלב האחרון היה הקראת השיר"דף חדש" של אהוד מנור .
בסוף הפעילות הגשתי לשולחן הלבן מגש עם נשיקות לבנות....


היה מרגש משתף וטעים.
כמובן שמנהלת בית הספר שלי לא ויתרה על המשוב.נאמרו דברים נהדרים על האוירה בחדר המורים,על השפעת הצבע הלבן על הדיון,על ההקשבה,על הכניסה המיוחדת והמרשימה ועל ההשקעה שהורגשה.
חברות ביקשו את מהלך הפעילות במייל ואת השיר...
עוד שנה מתחילה....אבישג


יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

אוטוטו חוזרים לעשייה

היי,

מזמן לא כתבתי בבלוג...והנה השנה עומדת לה בפתח ואיתה ההתרגשות והפרפרים הרגילים {מתישהו זה יגמר?}
בימים אלו אני מתארגנת לקראת יום חשיפת החומרים שמתקיים בשנתיים האחרונות והנה נשות בשורה אנו... באמתחתנו "הפתעות" ולא מן הרגילות .
הפעם בנבחרת החלומות חשבו עלינו -

המורות באופק חדש שתצטרכנה לנהל דיאלוג אמיתי ומשמעותי עם התלמידים.
את זוכרת מתי לך היה דיאלוג משמעותי? אמיתי כזה? שהרגשת שמישהו באמת הקשיב לך בבית הספר?
מורה?יועצת? מנהלת? מה היה שם ש"עשה" את העבודה? קשר עין? אי שיפוטיות? הבעת הערכה? חדר מסודר? שקט אמיתי? הבנה?
ייצרי את הזיכרון ההוא מאז...קחי את ההזדמנות בשתי הידיים...תכנני את חדר החלומות שלך ,ארגני פינה חמה המאפשרת שיח בגובה העיניים...לי באופן אישי זה לא תמיד קל, אבל אני עובדת על זה, לא מוותרת לעצמי, אני זוכרת שבאחת מן השעות הפרטניות ישבנו שלוש תלמידות ואני על כסאות והערכה השולחנית ביננו ...משהו שם לא עבד לנו...לא הצלחנו לייצר אינטימיות ,
הבנות נעו בחוסר נוחיות על הכסאות.
לרגע אחד כמו בועת מחשבה קפצה החוצה מראשי ואמרתי :"בואו נשב בפינת הקריאה על השטיח".
וואווו כמה ששם זה עבד...זרם....אחת אפילו חלצה נעליים ונשארה עם גרביים.ניצלנו את השעה עד תום ,זאת היתה הברקה.
אז כנראה שמישהו שם למעלה שמע אותנו ...כי באמת בפרטים הקטנים השקיעו.

ומי אם לא אני מחכה כבר לנסות,לבדוק ?לראות ילד שמחייך פתאום ואור בעיניו...
החומרים שלנו עונים בדיוק לא יאמן על ארבעת היעדים החשובים שהציב לעצמו המשרד
,פשוט לקחת להגיד תודה ולברך על המיידיות, הרלוונטיות וההתכוננות לצרכים שלנו.

כולי תקווה שרכזות מכל הארץ תשכלנה להבין שרכזת חברתית ללא התמקצעות משולה לעורך דין בלי סטאז'... רק כך נוכל להבטיח יחס מכבד כלפינו הרכזות המובילות תהליכים בבתי הספר.

בעוד מספר ימים אפגוש את הצוות במגרש הביתי שלי וכמובן שהכנתי להן פתיחה חגיגית וסמלית כמו שמגיע להן... חשבתי, בחרתי ,קניתי, עטפתי, התאמתי וכמובן שאשתף לאחר מעשה.


"תוק תוק תוק...."חודש תשרי מקיש על דלתות ראשי." היי אבישג שיתוף והשתתפות ,טקס פתיחת השנה שאת כלכך אוהבת מחכה להכתב"....
וממגירה אחרת "התוכנית הזו שאת כלכך מאמינה ביכולתה לשנות ולעשות מהפכים עומדת להכנס את שנתה השלישית ואת לא תארת לעצמך איזה שינוי יחול אצלך בעקבות כניסת התוכנית..."

ועוד מגירה קטנה נפתחת "ואיך אנחנו מחדשים השנה? איך גורמים לעוד ועוד הורים להתחבר ולדבר בשפה שלנו?"

כל אלה ועוד מקפצים להם בעקביות חסרת תקדים בראשי...ולא נותנים מנוח...אבל אני הרי זקוקה להם כדי לא להפסיק להתרגש , כדי להרגיש.

בימים הקרובים אעלה את הטקס שנכתב לו בראשי ואשתף בחוויות מיום החשיפה.
בהצלחה לכולנוואם מישהי קוראת בבלוג שלי אשמח לקרוא שוב תגובות.
לילה טוב אבישג