כבוד במובן הכי בסיסי של המילה, נכנסתי לחדר המורים וביקשתי מכל מורה שתעצב את הכבוד בעיני רוחה, חברותיי לצוות הכינו תוצרים המדהימים:
כבוד בכל השפות, כבוד מבית, כבוד לסביבה....
עוד באותו היום ובימים הבאים נקראתי לכיתות לצלם את הקירות, מכל כיתה ביצבצו להם שלטי הכבוד שתלמידי בית הספר עיצבו על פי ראייתם ותפיסתם את ערך הכבוד।ילדים ציירו ,כתבו, הדביקו ,כמה רעיונות כמה יצירתיות...אין ספק שאצל הילדים המגוון והשוני היו רבים ....אף יותר מאשר אצלנו הבוגרות.
ביום שלישי בבוקר כולנו לבושים בלבן, הגענו אל הטקס הכי משמעותי בשנה।
טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל.
אט אט נכנסו המשפחות שאיבדו את יקיריהן מבוגרי בית ספר סמילנסקי והטקס המרגש החל: הדגל מורד לחצי התורן,
"דמעות של מלאכים" , אמא שכולה מספרת על געגועיה לבנה ,אח שכול מספר על אחיו הגדול וכיצד למרות שהוא בן חמישים הוא מרגיש עדיין בן 11
ילדה שחולמת על אביה שנהרג במלחמה...
מסע מסכם....מצמרר אל תוך יגונן של המשפחות הכואבות ללא גבול...
מילים עם המון משמעות,
חדר- הנצחה: מלא בפרחים , תמונות , מכתבים , תעודות .
שירת התקווה ובראש מורכן אנחנו נפרדים מהם וחוזרים אל השגרה ...
כשבלב עדיין מתנגנת לה המנגינה "דמעות של מלאכים"....
יהי זכרם ברוך , גיבורים בני גיבורים.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה