יום שישי, 19 ביוני 2009

מסיבת הסיום בלי תכנון הפכה למסיבת ערכים

ביום שלישי האחרון חגגנו את מסיבת הסיום שלנו.
הורי הוועד חילקו הזמנות האירוע יערך בשעות אחר הצהריים בבית הספר כשבתוכנית מתוך ההזמנה:
"המצגת השנתית , מחמאות וכיבוד קל".
לאחר מכן הוזמנו הילדים לפעילות בנוסח "הישרדות" בשיתוף ההורים.
ברוב פאר והדר הגענו למקום המפגש כולנו מתרגשים ומוכנים לקראת המאורע.
התיישבנו בחדר המורים {מקום האירוע} הכל היה ערוך ומוכן לצפייה במצגת המדוברת...
פתאום כמו רעם ביום בהיר מתחילות לרוץ להן תמונות בסרט קצבי מרגש ואיכותי
כשברקע השיר"באנו לכאן מתחת לשמיים" .
עוברים מערך לערך הסרטון נפתח בטקס שיתוף והשתתפות שעשינו ,עובר דרך פעילויות בית הספר כשכמובן תלמידיי הם המצולמים...לקראת הסוף הילדים מספרים על מה שאהבו השנה בבית הספר והנה בלי כל תכנון, חזרה או ידע מוקדם הילדים מספרים:"השיעור האהוב עלי מפתח הלב , היינו שגרירים , למדנו איך להתנהג בהתאמה לערך החודש, למדנו דרך ארץ....."
וזה עוד לא נגמר,
הסרטון המדהים מסתיים ועוברים לברכת ההורים.
גם שם בהפתעה גמורה הברכה נפתחת ב"מרת לב ענקי" שיש לה מפתח מיוחד הפותח כל לב בדרך שונה...
מרגש מפעים ולא מובן מאליו.
הגיע תורי ואני בלי תכנון בחרתי לברך את תלמידיי כשהכותרת היא
"כיתת הלבבות שלי"
סיפרתי על המפתח המיוחד שבליבי הפותח כל לב בדרך הייחודית לו.
תארתי את עשרים ושמונת הלבבות בכיתתי.
ההתרגשות היתה בשיאה....ההורים התפעלו מעוצמת הקשר בין הברכה שלי לשלהם.
כשיצאנו לפעילות המשותפת בהשרדות באו לידי ביטוי כל הערכים כולם...
שיתוף ,מעורבות , שונות ,ניהול קונפליקטים,אחריות , נתינה ,כבוד ובעיקר עבודת צוות,
הכי חשוב שהסתיים בבטחון ובטיחות!
היה ערב מרגש מלא לבבות פתוחים לתת ולקבל אהבה.
חופשה נעימה אבישג

לא אסיים בלי תודה לחבורת "כוח המוח" חברי הוועד החרוצים ,החמים, המפרגנים, החולמים גבוה גבוה...
בכיתתי: ניר,דרורית ,לימור, כרמית, סיגל, לירן ואוסנת.


תגובה 1:

משפחת מויאל אמר/ה...

אבישג!
בהתחלה רציתי לכתוב על מסיבת הסיום המרגשת, רציתי לספר איך באופן ספונטני נוצרה תחושה חזקה של יחד של שלם אחד גדול ומחבק של שימחה, שיתוף, כבוד, נתינה, שיתוף פעולה ואיך הכל יצא מהילדים וממך והדביק את כולם...
אבל אני רוצה יותר לכתוב על יום חמישי האחרון בכיתה.שבו התערבבו שתי חגיגות "מסיבת הפיג'מות השנתית" ויום ההולדת של בני אלמוג. בבוקר הגענו עם העוגה וכבר בשער חיכתה לנו שיר זליגה עם מתנה, אלמוג ממש התרגש הוא לא ציפה למחווה הזו... והתגובה הראשונה שלו הייתה " אני חייב להחמיא לשיר היא כזו מתוקה" בכיתה חיכו כל החברים עם שקי שנה, פיגמו'ת,משחקים והמון שימחה. בצהריים אלמוג חזר הביתה עמוס ברכות מהחברים וחוויות מרגשות ואמר לי "אמא, היום הרגשתי שכל הכיתה אוהבת אותי... זה מרגיש נעים" וזה בעניי מסמל ומסכם מבחינתי את העבודה שלך השנה בכיתה ... נכנסת לכיתה ונגעת בכל ילד בשרביט אספת הרבה פרטים ליחדה אחת שלמה שמחבקת משתפת מכבדת מפרגנת ויוצרת מתוך שיתוף פעולה.
יש כאלה שיגידו שאולי יותר חשוב ללמוד אנגלית ,חשבון, תורה.
אבל אין מה שישווה לעוצמת החוויה שילד מרגיש אהוב, נחוץ, וחלק מקבוצה. והעוצמה הזו היא שמדרבנת להצלחה.
אז תודה לך אבישג על החיוך שלך כל בוקר,על החריצות המצוינות והעבודה הקשה.
אין ספק שלמדנו השנה.
למדנו אהבה.
משפחת מויאל