יום שבת, 17 באוקטובר 2009

ארוחת בוקר מעורבות חברתית לאורך כל השנה











באוגוסט כשקיבלתי המייל מרכזת החינוך המיוחד בביתספרי לא היו לי הרבה ציפיות, היא גם ככה עובדת כלכך קשה, מה כבר אפשר לצפות?
היא אספה אותי הודעתי לבעלי שתוך שעה אני בבית. הגענו לבית הקפה בפארק המדע הזמנו משהו לשתות וסלט והפגישה ביננו החלה...
המשפט הראשון שהיא אמרה היה " אני רוצה שהכיתות של החינוך המיוחד בבית הספר יעשו משהו משמעותי ערכי ולאורך כל השנה."
הפגישה ארכה שלוש שעות.יצאנו מבית הקפה כשהיא מכירה את כל ערכי מפתח הלב על בוריים, אני מכירה את כל כיתות החינוך המיוחד על מורותיהם, הרכביהם, ותוכנית משותפת כתובה בנויה אצל שתינו בראש.

חזרנו הביתה ,עוד באותו ערב קיבלתי ממנה מייל עם הסבר על שיתוף הפעולה ביננו {חנ"מ ומפתח הלב} וטבלה ובה מחולק כל בית הספר לתאריכים בהם כתוב מתי תורה של כל כיתה לשלוח ילדים לכיתות שלהן
להנות ולעבוד יחד איתם...
עדיין לא העזתי להאמין יותר מידי למרות מסת הכוונות הטובות, ראיתי לנגד עיני את המורות בצוות שלה נלחצות מן המשימה, את שאר המורות מתקשות לבחור שני תלמידים שמקיימים את החוקים ההתנהגותיים בכיתה, את מנהלת בית הספר מתקשה לעמוד בדרישות החומרים שהגשנו לה: ירקות,טונה, ביצים,כלים חד פעמיים וכו'...כל אלו חסמו אצלי את היכולת לצפות ל"שוס"....חלפו הימים הצגנו את הרעיון בימי הערכות,

מועד המפגש הראשון הגיע....
מחנכות כיתות א' התבקשו לבחור שני תלמידים מכל כיתה שהתנהגו על פי כלל שהן קבעו בתחילת השנה והשניים הגיעו לכיתת החינוך המיוחד שם חיכו להם תלמידי הכיתה עם כל הציוד להכנת ארוחת הבוקר המשותפת...
הגעתי לשם כחצי שעה לאחר המועד חשבתי שאראה בלאגן...קצת צעקות של "תביא לי הפומפיה", "שטוף ידיים", נכנסתי ומה שראו עיני היה קבוצת תלמידים מסביב לשולחן ענק וערוך,באמצע קערות של סלט טונה וסלט ביצים,לימונדה מלימונים אמיתיים, כולם יחד מברכים איזו ברכה שכתובה על הלוח בהתרגשות,אוכלים בשקט, מעבירים את הקערה מאחד לשני ,הגדולים של ב' המארחים מוזגים לקטנים של א'.
המורות של כיתה ב' עמדו סביב והתרגשו אני והמנהלת שלנו דמענו....

בדיוק של אחד לאחד כמו שחלמנו אני יעל הרכזת באוגוסט....כיתות החינוך המיוחד תארחנה פעם בשבועיים ילדים המתנהגים על פי שתי התנהגויות מצופות מהכיתות הרגילות, המעורבות החברתית שלהם היא לאורך כל השנה ,הצ'ופר של שאר הילדים הוא הכנת הארוחה ואכילתה ביחד.כך יכירו אחד את השני, כך אולי יווצרו להם קשרים חדשים, כך נדע כולנו שילד הוא ילד, ולא משנה תחת איזו הגדרה הוא יושב...כשהם יושבים יחד לאכול אין רגיל ואין מיוחד...כולנו ילדים של החיים.
יעל חברתי היקרה,
מכאן מעל דפי בלוג זה אני מורידה בפנייך
ובפני הצוות שלך את הכובע
על עבודת הקודש שאתן עושות יום יום
שעה שעה...אנחנו קטונו ....
גאה להיות חלק מצוות כלכך מחובר וערכי.
מקווה שכל הילדים נתרמו מארוחת הבוקר ומהכנתה
המדהימה בשישי בבוקר...
הלימונדה היתה מעולה.
האוירה קסומה-כיתתכן מזמינה.
שרק נמשיך להצליח להגשים את
החלומות המשותפים
שלנו ולא נפסיק לחלום.
שלך ,שלכן.....אבישג

3 תגובות:

Yael אמר/ה...

הרגת אותי....

liati אמר/ה...

שילוב (גם שילוב ידיים) יכול להפוך לפעמים לחיבוק מנצח וזו דוגמא מאלפת ליוזמה נהדרת שיש בה אנושיות, נשמה ואמונה. הפגנתן גישה הומניסטית יוצאת דופן. אני בטוחה שכל מי שלקח חלק יצא מרווח. ישר כח בנות, אתן עושות עבודת קודש!!

אנונימי אמר/ה...

אבישג יקרה,
התרגשתי מאוד לקרוא את הכתבה על ארוחת בוקר מעורבות חברתית.
שמחתי שגם הבת שלי נבחרה לייצג את שיתוף הפעולה היפה ואני גאה על כך.
למורות החינוך המיוחד ולכל הנוגעים בדבר יישר כח וכל הכבוד על היוזמה והחשיבה החינוכית.המשך עבודה פורייה.
כרמית פלד - אמא של נועה ומוריה