כנס הצדעה לרכזות מפתח הל"ב

הגענו אל מלון "מעלה החמישה" קיבלו את פנינו פנים מחייכות. מכל עבר נשמעה לה קריאת התפעלות,אהבה או פרגון....מה שלא רגיל במחוזות החינוך...שקולגות תפרגנה אחת לשניה?אז זהו שבתחום החברתי ערכי הנצרים למשפחת מפתח הל"ב הדברים הם קצת שונים.שם ככל שתרבי בפרגון באהבת חינם, בנתינה ,חיבוק או סתם מילה טובה כך יגדל שכרך,כך תתעצמי ותרקיעי שחקים.וכל זה ללא אף טיפת ציניות או צחוק.אמיתי להפליא.

לשמוע מפי קולגה "אני מעריצה אותך,את יכולותייך, אני לומדת מימך,

את מהווה עבורי השראה או מודל לחיקוי..."

זה פשוט מנת חלקך בכל מפגש שכזה.

אז שתינו קפה עם עוגה....

נפרדנו מרכזות בתי הספר שהנחנו בבקרים.

חילקנו תעודות ופרסים ....פרגנו כולנו למחוזיות ולמושכות בחוטים מלמעלה...

ישבנו במעגלי "זה הסוד שלי" כל אחת שיתפה בטיפ משמעותי מן העשייה שלה...

למדנו והתחדשנו ...

היה מעניין ומשמעותי.

תודה למארגנות המופלאות שלא אוזל להן הכוח.... וחופשה נעימה אבישג

חכם בשמש לקראת הקיץ

"חכמים בשמש" הופיעו היום שגרירי מפתח הל"ב לערך ביטחון ובטיחות.אז נכון לקחנו סיכון מחושב...מידע כלכך חשוב ומשמעותי יעבירו תלמידי כיתות א'? אבל החלטנו לא לוותר....חילקנו תפקידים,עבדנו על פיזור בכל כיתה בה ישגררו,לכל אחד היה תפקיד...היו שניהלו מן דיון קצר עם תלמידי הכיתה...הם הביאו לבית הספר מקדמי הגנה,כובעים, משקפי שמש,בקבוקי שתיה,כדורי וגלגלי ים....הם הסבירו והדגימו מה? כמה? מתי? ואיך?....והילדים האחרים הקשיבו להם בסבלנות.

הם קיבלו משובים בונים:"הגבירו את קולכם","דברו ברור","אל תמהרו".

שגרירי מפתח הלב כיתה א' עבדו נפלא.

יישר כוח אבישג והצוות החברתי.

מסיבת הסיום בלי תכנון הפכה למסיבת ערכים

ביום שלישי האחרון חגגנו את מסיבת הסיום שלנו.
הורי הוועד חילקו הזמנות האירוע יערך בשעות אחר הצהריים בבית הספר כשבתוכנית מתוך ההזמנה:
"המצגת השנתית , מחמאות וכיבוד קל".
לאחר מכן הוזמנו הילדים לפעילות בנוסח "הישרדות" בשיתוף ההורים.
ברוב פאר והדר הגענו למקום המפגש כולנו מתרגשים ומוכנים לקראת המאורע.
התיישבנו בחדר המורים {מקום האירוע} הכל היה ערוך ומוכן לצפייה במצגת המדוברת...
פתאום כמו רעם ביום בהיר מתחילות לרוץ להן תמונות בסרט קצבי מרגש ואיכותי
כשברקע השיר"באנו לכאן מתחת לשמיים" .
עוברים מערך לערך הסרטון נפתח בטקס שיתוף והשתתפות שעשינו ,עובר דרך פעילויות בית הספר כשכמובן תלמידיי הם המצולמים...לקראת הסוף הילדים מספרים על מה שאהבו השנה בבית הספר והנה בלי כל תכנון, חזרה או ידע מוקדם הילדים מספרים:"השיעור האהוב עלי מפתח הלב , היינו שגרירים , למדנו איך להתנהג בהתאמה לערך החודש, למדנו דרך ארץ....."
וזה עוד לא נגמר,
הסרטון המדהים מסתיים ועוברים לברכת ההורים.
גם שם בהפתעה גמורה הברכה נפתחת ב"מרת לב ענקי" שיש לה מפתח מיוחד הפותח כל לב בדרך שונה...
מרגש מפעים ולא מובן מאליו.
הגיע תורי ואני בלי תכנון בחרתי לברך את תלמידיי כשהכותרת היא
"כיתת הלבבות שלי"
סיפרתי על המפתח המיוחד שבליבי הפותח כל לב בדרך הייחודית לו.
תארתי את עשרים ושמונת הלבבות בכיתתי.
ההתרגשות היתה בשיאה....ההורים התפעלו מעוצמת הקשר בין הברכה שלי לשלהם.
כשיצאנו לפעילות המשותפת בהשרדות באו לידי ביטוי כל הערכים כולם...
שיתוף ,מעורבות , שונות ,ניהול קונפליקטים,אחריות , נתינה ,כבוד ובעיקר עבודת צוות,
הכי חשוב שהסתיים בבטחון ובטיחות!
היה ערב מרגש מלא לבבות פתוחים לתת ולקבל אהבה.
חופשה נעימה אבישג

לא אסיים בלי תודה לחבורת "כוח המוח" חברי הוועד החרוצים ,החמים, המפרגנים, החולמים גבוה גבוה...
בכיתתי: ניר,דרורית ,לימור, כרמית, סיגל, לירן ואוסנת.

פרס כפול שמחה ענקית

ההתרגשות בעיצומה, ביום רביעי התקבל המייל המיוחל,זכיתם בתור "הצטיינות יתרה"
אי לכך זכיתם בפרס כספי מכובד וזה לא הסתיים, גם בתחרות הקליפים זכינו במקום ראשון.
חודשים של עבודה חברתית בבית הספר הוכיחו את עצמם.
שעות של השקעה בחדר המורים,
בין חברות הצוות, עם הילדים המשגררים ערכים, עם ההורים השותפים הפעילים
{כמובן שלא כולם}....ועם אבא אחד מקסים שהחליט עוד לפני שהתחלנו בתהליך איסוף החומרים שאנחנו לוקחים את המקום הראשון,
והשקיע בהכנת הקליפ שעות עבודה רבות של עריכה
ושדרוג הקיים....
בכל בית ספר צריכים כמה הורים כאלה....
כשהתקשרתי לבשר לו על דבר הזכייה וצרחתי מרוב אושר הוא ענה לי :
"כן? וואו כל הכבוד לנו..." אז ה"לנו" הזה הוא הכי חזק בעיני, כי לבד אף אחת ולו הטובה ביותר לא יכולה היתה להצליח...וכאן אני מצרפת טקסט שהתאהבתי בו ,היום קיבלתי מרכזת בשם רינת מאיזור השרון :
ישיבה בנגריה.
מספרים ש...בנגריה התקיימה פעם ישיבה מוזרה.
הייתה זו ישיבת כלי העבודה, במטרה לתקן ולשקם את ההבדלים שבינהם.
הפטיש שימש בתפקיד יו"ר, אך חברי הישיבה הודיעו לו , כי עליו להתפטר.
והסיבה?
הפטיש מרעיש יותר מדי , ולא מפסיק לתת מכות!!!
הפטיש קיבל על עצמו את האחריות הודה באשמה,
ודרש שגם הבורג יגורש
שהרי צריך ל הרבות ב " סיבובים "בכדי שיהיה שימושי
גם הבורג קיבל על עצמו את האשמות והסכים לפנות את מקומו
אך בו במקום תבע את גירושה של הפצירה
לטענתו היא מאוד מחוספסת ביחסים ותמיד יש לה חיכוכים עם האחרים
הפצירה הסכימה לפנות את מקומה בתנאי שגם המטר יגורש
שהרי תמיד מודד את האחרים לפי המידות שלו כאילו היה הוא המושלם היחיד!!!!!!!

באותו רגע נכנס הנגר, לבש את סינר העבודה, והתחיל לעבוד..........
השתמש בפטיש, בפצירה, במטר ובבורג....
לבסוף לוח העץ הפשוט הפך למשחק שח יפה ומושך!!!!!!!!!!
וכאשר הנגר עזב את הנגרייה,חזר ונמשך הדיון של כלי העבודה
הפעם היה המסור שלקח את רשות הדיבור וכך אמר :
רבותי
הוכח מעל לכול ספק שלכולנו יש חולשות ומגרעות
אך הנגר עובד עם התכונות שלנו
עם נקודות החוזק שבנו
זה מה שהופך אותנו לבעלי ערך
כך שעדיף שבמקום
להתרכז בחולשות שלנו
נתמקד בתועלת שבצדדים החזקים שלנו
וכעת כולם הסכימו כי:
הפטיש הוא חזק
הבורג מאחד ומחזק
הפצירה מומחית בהשחזה ובעידון הפינות
והמטר מדויק
מאותו רגע חשו כצוות המסוגל ליצור ולעשות דברים איכותיים
נקודות הכוח ועצם היותם קבוצה הפועלת בהרמוניה, גרמה להם לגאווה ושייכות.
אותו הדבר קורה עם בני אדם תבדקו ותיווכחו:
כאשר בארגון צוות העובדים וההנהלה מרבים לחפש מגרעות ,
האווירה הופכת להיות רווית מתח ושלילית .
לעומת זאת כאשר בכנות מנסים אנו לקלוט לגלות ולחשוף את נקודות הכוח והצדדים החיוביים באחרים , נוצר מצב המאפשר את ההישגים הגבוהים ביותר .
זה נורא קל ופשוט למצוא מגרעות וחולשות כל טיפש יכול לעשות זאת,
אך למצוא תכונות נועד לבעלי איכות אנושית המסוגלים לזרז את התקדמותו של בן האדם .
אז מה בעצם אני רוצה להגיד?
תודה אבל ענקית לכל השותפים למסע....
בראש ובראשונה למנהלת שלי שהיא אחת ויחידה-שותפה במלוא מובן המילה.
תודה שנייה לחברות הצוות שלי שהן צוות משובח ואיכותי,שותף ולעיתים אף ביקורתי.
תודה שלישית לתלמידי בית הספר שנרתמו לרעיון השגרירים כאילו היו שגרירים מאז ומעולם....
תודה רביעית להורים שכבר התגייסו ונשבו בקסמה של התוכנית
ולאלה שעדיין לא ולהם אנחנו מחכות.
תודה חמישית לוועדת הנשים שמצאה שאנחנו ראויים
לפרס המכובד כלכך בפעם השניה ברציפות.
ועוד תודה אחת -לחברותיי המנחות : על שאנחנו מפרגנות, תומכות ומפרות האחת את השניה לאורך כל הדרך,שבוע טוב אבישג

ביקור הביקורים לקראת חג הביכורים

היי, מזמן לא כתבתי בבלוג , ביום חמישי האחרון בית ספרי זכה להזדמנות בה לא זוכים בתי ספר רבים।זכינו לארח בין כתלי בית הספר הישן ביותר בעיר כ२० אנשים מן החשובים והמשמעותיים בתחום החברתי ערכי במערכת החינוך.
בית הספר "לבש" התרגשות לקראת המאורע , החל מלפני חודש
כאשר ישבנו יחד מנהלת בית הספר, סגניתה , רכזת שפה {אשר בשבתון אבל האירוע הגדול הביא אותה אלינו} יועצת בית הספר , רכזת קרן קרב ואני חשבנו מה נוכל להראות שישקף באופן המדויק ביותר את העשייה החברתית שלנו? לנו אין גימיקים בבית הספר, אנחנו לא בית ספר מתוקשב , אין לנו מבואה גדולה ויפה, אין לנו קירות מצופי שטיחים....אנחנו לא בית ספר ל.....
אבל יש לנו "משהויים" אחר - יש לנו ילדים מדהימים : ייצוגיים , מלאי טוב ונתינה, אוהבי שלום ונטולי כעסים। ,יש לנו צוות מלא מעוף ,חשיבה ויצירתיות ויותר מכך צוות שותף ואקטיבי ועוד משהו יש לנו :הורים מעורבים ושייכים.
ידענו שאנחנו רוצות לתת מקום לבוגרי בית הספר כיתות ה' או ו',על כן למחנכות ה' שמייד התלהבו ונכנסו ל"ראש" שלנו... לאחר מספר ימים הסתבר שבאותו יום של ביקור התזמורת" לכיתות ה' מתקיים טיול לעיר ירושלים.
המחנכות התאכזבו , הן היו בדרכן לעבוד עם השגרירים על העיר ירושלים מתוך הסילבוס ...
בלית ברירה פנינו למחנכות ו' שעסוקות כאמור במסיבת הסיום , גם הן נענו בשמחה רק שהתנאי היה לא את כל הכיתה, לא משביתות לימודים או חזרות।הגענו יחד לפשרה חמישה תלמידים מכל כיתה. כך בעצם נולדו לנו עשרת השגרירים שבבוא היום יציגו את "הצגת ההצגות" הנושא שלהם נלקח מתוך סילבוס
כיתה ו' :כבוד להמנון המדינה.
אחת המחנכות הזמינה את עשרת השגרירים והחל תהליך בניית ההפעלה ,הילדים קיבלו לידיהם המחזה בסיסית ביותר על מפגש בין נפתלי הרץ אימבר לבין ילדים של היום והתבקשו יחד לעבות אותה, להוסיף לה מילים משפת היום יום שלהם, להתחבר אליה।הם לקחו את הטקסטים הביתה ולאחר יומיים נפגשו שוב עם מחנכת אחת הכיתות הרעיון הבסיסי לא השתנה אך נוספו לו טונים חדשים, שאלות , מילים חדשות....
לאחר העבודה על ההמחזה וחלוקת התפקידים בינהם,
חשבנו עימם כיצד נבדוק האם ההתנהגויות המצופות במהלך שירת ההמנון הופנמו אצל הילדים המופעלים ?
।אחת המורות בצוות החשיבה הציעה משחק מתוקשב "מי רוצה להיות מיליונר?"
אחד מן השגרירים מתמצא באופן יוצא דופן במחשב על כן היה שותף בבניית המשחק שבדק הכרות עם הרקע לכתיבת ההמנון ואף את ההתנהגויות המצופות במהלך שירת ההמנון ,
כלומר כיצד צריך לשיר ולעמוד בזמן ההמנון?
במשך שבועיים ערכנו עם השגרירים המדהימים חזרות, בכל פעם הם הוסיפו משפטים ,מילים ואינטונציות שונות....
את שאר העשייה החברתית שלנו בחרנו להציג דרך קאפות לכל אורך חצר בית הספר בהן הוצגו תמונות מהפעלות שגרירים לאורך השנה ולצידן עמדו הילדים השותפים כדי לספר,לשתף ולשקף את עבודתם השגרירית לאורך שנת תש"ס מתשרי ועד אייר।
סוף סוף הגיע היום המיוחל ,"שגרירי התמונות" התבקשו להגיע בחולצות לבנות וענדו תגיות שגרירי מפתח הלב בשיתוף מתנאל ,הם חשו אחריות כבדה על הכתפיים אך עם זאת היו גאים.

ילדי ההמחזה חיכו לתורם בחדר המורים מתרגשים ומאושרים.
।האורחים המכובדים הגיעו שאלו שאלות ,תלמידנו ענו וסיפרו מה עבר עליהם במהלך השיגרור ? האם שותפו בתכנון? מה הן נקודות אור? כיצד מרגיש שגריר?
בשעה הנקובה הגיעו כולם לכיתה ג' בה היו צריכים השגרירים להציג את ההמחזה.אל הכיתה הדוממת נכנס "נפתלי הרץ אימבר" לבוש בגדים ומקל פנה אל הילדים ב"שלום שלום ילדים חביבים"....והם ענו לו, ניהלו איתו שיח.ישבו בדממה גמעו כל מילה .שהסתיימה ההמחזה המרגשת מחאו כולם כפיים. תורו של עורך החידון "מי רוצה להיות מיליונר?" הגיע . הוא שאל את השאלות הילדים בכיתה ענו כשמידי פעם טעו וחזרו לנקודת הבסיס .בסוף המשחק התבקשו כל הנוכחים לקום לשירת "התקווה" בליווי תלמיד מכיתה ב' שלנו. בנוסף לשתי שגרירות עם מקרופון ששרו וריגשו את הנוכחים.משם עברנו לארוחת הצהריים שצוות בית הספר דאג לה מבעוד מועד ושתי מורות שהן אלופות בעריכת שולחן עיטרו וקישטו לקראת היום החשוב।האוכל היה נפלא , האוירה קסומה .תלמידינו המדהימים ייצגו אותנו במלוא הכבוד והצניעות. בזכות עבודת הצוות של כל הנוגעים בדבר קצרנו תשבוחות רבות.
הביקור הסתיים ואנו חוזרות לשגרה מרוצות וגאות להיות חלק מעשייה חברתית רחבה וערכית כלכך।
להתראות אבישג

כבוד בחדר המורים,בכיתות וכבוד לנופלים

כבוד במובן הכי בסיסי של המילה, נכנסתי לחדר המורים וביקשתי מכל מורה שתעצב את הכבוד בעיני רוחה, חברותיי לצוות הכינו תוצרים המדהימים:
כבוד בכל השפות, כבוד מבית, כבוד לסביבה....
עוד באותו היום ובימים הבאים נקראתי לכיתות לצלם את הקירות, מכל כיתה ביצבצו להם שלטי הכבוד שתלמידי בית הספר עיצבו על פי ראייתם ותפיסתם את ערך הכבוד।ילדים ציירו ,כתבו, הדביקו ,כמה רעיונות כמה יצירתיות...אין ספק שאצל הילדים המגוון והשוני היו רבים ....אף יותר מאשר אצלנו הבוגרות.

ביום שלישי בבוקר כולנו לבושים בלבן, הגענו אל הטקס הכי משמעותי בשנה।
טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל.

אט אט נכנסו המשפחות שאיבדו את יקיריהן מבוגרי בית ספר סמילנסקי והטקס המרגש החל: הדגל מורד לחצי התורן,
"דמעות של מלאכים" , אמא שכולה מספרת על געגועיה לבנה ,אח שכול מספר על אחיו הגדול וכיצד למרות שהוא בן חמישים הוא מרגיש עדיין בן 11
ילדה שחולמת על אביה שנהרג במלחמה...
מסע מסכם....מצמרר אל תוך יגונן של המשפחות הכואבות ללא גבול...

מילים עם המון משמעות,
חדר- הנצחה: מלא בפרחים , תמונות , מכתבים , תעודות .

שירת התקווה ובראש מורכן אנחנו נפרדים מהם וחוזרים אל השגרה ...
כשבלב עדיין מתנגנת לה המנגינה "דמעות של מלאכים"....

יהי זכרם ברוך , גיבורים בני גיבורים.

מבערים את החמץ השכבתי ומביאים את האביב לכתות

כתות ד' שלנו שגרירי מפתח הלב לערך אחדות ושונות।התאחדו ומצאו את המשותף והשונה בינהם. הבנים בכתה דיברו על השונות בתחביבים בגילאים באהבות, הבנות בחלקים הזהים של הפרח{שורש גבעול עלים} ובחלקים השונים{צבע ריח צורה}

בין הבנים -כל ילד סיפר על עצמו על תחביביו גילו

כשבשלב מאוחר יותר הצטרפו הבנות , חילקו דפים וביקשו מכל ילד לצייר את הפרח שלו... כדי להביא את האביב לכתה...
כמובן שבכל כיתה נראה הקיר שונה, מדהים כיצד ההוראה זהה בכל הכיתות אך התוצרים שונים בתכלית।
שמחה על שיתוף הפעולה בין מחנכות כתה ד' שלנו,

ובין התלמידים המקסימים משדתי הכיתות שהתנדבו וביקשו להיות שגרירים בפעם השנייה השנה.

והקירות ? הקירות מדברים בעד עצמם...חג שמח אבישג