יום שלישי, 23 בדצמבר 2008

כשמשימה חינוכית פוגשת מציאות נולדת התרגשות







צלצול, טלפון,קבענו,סלסילה, כניסה....
בית חולים......הורים, יהודים ,ערבים ,צברים ,עולים אתיופים, מבוגרת, צעירונת,מנהלת מחלקה, מנקה חביבה, אחות ,תינוקת, אמא -חיוך-צחוק -בכי -שונות
קליק....המצלמה מצלמת..."היי צלמי אותנו שימו בעיתון" "תראי איזו ילדה יפה...." "היי תני תני גם להם...""צלמי אותם יחד הם יצאו לך טוב בתמונה" "מה איתנו?גם לנו רע פה אז מה אם אנחנו הורים?" "וואו סמילנסקי הילדים שלי כולם למדו שם....הכי טוב..." "איזה ילדים מקסימים - מצווה"...."נשארו לך עוד סביבונים לנכד שלי בבית?לבן שלי בבית???"
מחלקות את כולם...
יוצאות החוצה....מסתכלות אחת על השנייה...מחייכות....עשינו את זה,שימחנו אותם...ילדי הכתה ישמחו לדעת שכלכך שמחו לקראתנו...מישהו חשב על הילדים החולים בחנוכה...לא רק בפורים.
חוזרות הביתה .מזל גדול שחוזרות הביתה לילדים הבריאים שלנו...טפו טפו טפו...שרק נהיה בריאים।
נשיקה בכל צד ,נפרדות...זה מה שנקרא לשמח...בזכותכם ילדים שימחנו...רק בזכותכם -סוף

2 comments:

דרורית אמר/ה...

איזו תחושה נפלאה...לראות את הילדים שלנו נרתמים לעשות סיבונים לילדים אחרים שהם בכלל לא מכירים עם המון אהבה ונשמה.... מדהימים...
ולראות את הילדים החולים ומשפחותיהם שלרגע התמלא ליבם בשימחה ובחיוך גדול לשי הציבעוני שהגיע בהפתעה...וכמה הכרת תודה... "כל הכבוד! חג שמח! ותודה לילדים המיוחדים של הכיתה"
אפילו נס קטן קרה והסלסלה הספיקה לכל הילדים בשתי המחלקות
אין ספק התרגשות גדולה...
לאבישג לילדי הכיתה והמשפחות נותר רק לומר עלו הצליחו והמשיכו לפתוח לבבות מסביבכם! אתם גדולים!

אנונימי אמר/ה...

אני שמחה שהילדים שמחו........................................................