שיחות בהפסקה

שלום לכל הקוראים....היום אני רוצה לשתף בשיחה שהייתי "שותפה" לה ביום חמישי האחרון בו הייתי תורנית. התיישבתי לי במקום המיועד למורה התורנית ובנות החלו להגיע בזו אחר זו כרגיל...הן התיישבו לצידי במעגל , הכינו בקבוק והחלו לשחק את המשחק הידוע "אמת או חובה" אני ישבתי בצד והאזנתי , לעיתים התערבתי בעצמי לעיתים הבנות פנו אלי....באחד הסיבובים שמעתי את אחת הבנות אומרת לחברתה "חובה עלייך להגיד מהו המקצוע האהוב עלייך" אני מייד הזדקפתי כדי לשמוע את התשובה ולהבינה לעומק....אני מלמדת את חלק מן הבנות ....חברתה ענתה לה: "מפתח הלב נראה לך?" אני חייכתי לעצמי והתערבתי בשיחה "מה באמת ? איזה יופי לשמוע , למה דווקא מפתח הלב?" שאלתי. הבנות החלו לדבר הן אמרו:" בזכות מפתח הלב הכתה הפכה יותר מגובשת , יותר קשובה , יותר נעים להכנס אלינו , זה שיעור שאפשר להגיד בו מה שמרגישים בלי לפחד, המורה שלנו, גם מרגישים שהיא אוהבת ללמד את זה...בכל הזדמנות היא מבקשת להביא את הקלסר, אפילו עברנו לקלסרים קשיחים...." ואז הגיעו מסביב ילדות מכתות אחרות , שמעו את השיחה הפורה והתערבו גם הן..."אה הלוואי שגם אצלנו היו עושים הרבה "מפתח הלב" אצלנו רק פעם בשבוע שעתיים , גם אנחנו מתים על זה....זה קרב בין הבנים לבנות , אפילו ההורים שלי מחכים לפתוח לי את הקלסר בכל יום שלישי לראות מה עשינו היום.....היה פשוט מלבב לשמוע את הבנות מדברות...זה התחיל ממשחק תמים בו דיברו בתחילה על בנים מקובלים ,אהבות וחברות והפך לשיחה על "מפתח הלבבות שלנו" סתם חשבתי לשתף במחשבה שנחמד לעיתים להקשיב לילדים גם בהפסקות , שם יוצאים הדברים הכי אמיתיים בלי סינון חברות, הילדים פשוט אוהבים לדבר ,לשתף ולרגש ובשיעור הזה הם פשוט מקבלים את ההזדמנות הזו בגדול...זו לא הקנייה זו הנחייה , מנהלים דיונים אך הפוקוס הוא עליהם סוף סוף, זו דעתי האישית אשמח לשמוע תגובות ......אבישג