יום שבת, 22 בנובמבר 2008

מעורבות חברתית בסיפורים,במכתבים בציורים ובלבבות....































מעורבות חברתית היא הערך של חודש חשוון אז ישבנו וחשבנו לנו יחד מה נעשה במעגל הכתתי? כיצד נציג את הערך במסדר הבוקר ? האם במעגל הבית ספרי נסתפק בטקס לזכרו יצחק רבין ז"ל או שחשוב לנו לעשות גם מעבר?כתה ו' שלמדה אודותיו בעקבות הכנת הטקס לקחה על עצמה את שגרור פועלו ותרומתו בהקשר לערך.הם עיצבו לוח נייד עם תמונותיו ,הכינו דפי מידע ברמות שונות, הכינו דפי צביעה ,תעודת זהות ,משחקי ידע כמו טרוייה, ניהלו דיונים בבימת הדיון על חופש הביטוי,דמוקרטיה וזכויות מול חובות .ילדי בית הספר הגיעו בהמוניהם לבימת הדיון, הקטנים כדי לצבוע ולצייר בעקבות.... והגדולים כדי לשחק להביט בתמונות מליל הרצח ,להביט בצילומי גרפיטי מהכיכר.לקרוא מכתבים שפוסמו לאחר הרצח...ועוד.

אבל לנו כאמור זה לא הספיק...

טקס, בימת דיון, בכתות שוחחו המחנכות והמורות המקצועיות על משמעות הערך,המורה למדעים חיברה את הערך לנושא מיחזור הבקבוקים ,המורה לזהירות בדרכים חיברה את המעורבות החברתית למשמרות הז"הב ומשמעות תפקידם....בכל כתה אליה נכנסתי תלמידים סיפרו לי: "אבישג איזה יופי אנחנו לומדים {כך הם סיפרו} מעורבות חברתית לא רק במפתח הלב אלא גם בזהב במדעים אפילו בעידוד קריאה....שוחחנו על הסיפור יונת הזהב ובו אבא של ילדה ערבייה תרם דם לילדה יהודיה ....זאת מעורבות חברתית נכון?} בכתות מכל פינה מבצבץ לו פתגם הקשור בעשייה למען האחר...בכתות א' הילדים ציירו את "ואהבת לרעך כמוך" בכתות ג' את "צא מעצמך.....כדי להגיע אל האחרים " טקס גישור בו נאמרים דברים בעקבות הערך,טקס הכתרת חברי המועצה, טקס מעורבות חברתית מדהים....והרי אי אפשר בלי לעשות משהו משמעותי עבור השבוי החי שלנו גלעד .אז כתה ד' בבית הספר לקחה על עצמה את שגרור הערך בהקשר לגלעד שליט।הם עברו בכל הכתות בכתות א' ב' 'סיפרו את הסיפור שלו "כשהכריש ובדג נפגשו לראשונה" וביקשו מהילדים שיציירו בעקבות...בכתות ג' ד' סיפרו את הסיפור וביקשו שיכתבו סיפור חדש עם אותו מסר,לכתות ה' ו' הכינו דף מידע בגודל איי ३ השאירו אותו בכתות והילדים התבקשו לכתוב מכתבים לממשלה הקוראים לשחרורו...מה אומר ומה אספר???לא תיארנו לנו עד כמה הפעילות הזו תחצה את כל השיאים בבית הספר....העבודות יוצאות מגדר הרגיל...הספרים מדהימים , כל ילד והסיפור על השונים שלו...אברהם ואיברהים, שלום וסאלם, נמלה וחפרפרת ,לטאה ונחש,שתי בנות שונות,עכבר וחתול ועוד ועוד....תערוכה מדהימה הלכה והתהוותה....והמכתבים נערמו בערימות ונכרכו לספר מכתבים לראש הממשלה...לבכות לבכות ולבכות .הורים התגייסו לעזרה בהדפסות וכריכת הספרים ,בהכנת ספרי מידע על גלעד שליט, הציורים של ילדי א' ב' נתלו על קיר גדול נייד ועומדים בכניסה לבית הספר...וכמובן פינת המידע עליו אותה הכינו השגרירים באופן כלכך מכובד ומשמעותי עד כי כל הכתות התמלאו ציורים ודפים אודותיו מימה שילדים הכינו בפינה בהפסקות।אם הנושא לא היה כואב ,מטריד מעיק ורגיש הייתי מחייכת לעצמי בעקבות ההצלחה בה יישמנו את המעורבות החברתית של תלמידי בית הספר ההורים וצוות המורות אך מפאת הכבוד הראוי אחכה לשובו של גלעד אלינו ואז אעיז לשמוח....שבוע טוב אבישג



















יום שבת, 15 בנובמבר 2008

גישור - כי בסמילנסקי מדברים אחרת וברור.











היי, אתמול זכינו בבית הספר לכמה רגעים של אושר צרוף....נציגים מתוך המועצה הוכתרו להיות המגשרים של בית הספר .במהלך הטקס הם הציגו סימולציה מדהימה של פתרון בעיה באמצעות שלבי הגישור השונים, כל תלמידי בית הספר היו עדים לתהליך המקסים באופן מאד ברור ומשמעותי,משלב המריבה ,לשלב הכנסת הפתק לתיבת הגישור,להשתתפות בגישור עצמו ולהשלמה שלאחר ההגעה לפיתרון। גאווה גדולה חשנו בצוות בית הספר כשצפינו בילדים מכתות ד' עד ו' מיישמים ערכים כגון :שיתוף,מעורבות חברתית ,כבוד,ניהול קונפליקטים בכזו בגרות। בסיום הסימולציה נאמרו דברים נהדרים בזכות ערך החודש והקשר שלו לגישור।ההקלטה מצורפת ותמונות גם כן।יישר כוח לאבלין רכזת המועצה שהובילה קבוצה כלכך איכותית לכאלו הישגים।יישר כוח ובהצלחה למגשרים,אבישג

הפתעה ליום שישי








בבוקר יום שישי ניגשה אלי אחת ממחנכות כתה ב' אצלנו, כולה קורנת מאושר אחריה אצו רצו קטנטנים וקטנטנות...."אבישג אבישג את חייבת לראות...."הפסקתי מייד את השיחה בה הייתי שקועה ....מה קרה?שאלתי
"היה לנו מפגש מדהים היום שעתיים שלמות של דיון על הזכות להיות מוגן ואהוב....
הילדים שיתפו וסיפרו מי נותן להם להרגיש מוגנים ואהובים..."מאד שמחתי לשמוע את ההתרגשות בקולה ובדבריה של חברתי ...ואז פניתי אל הילדים שהיו מאחוריה "ומה איתכם ?" הם הושיט לי את המחברות שלהם:"תראי תקראי את מאד תשמחי...."ואכן הצצתי ולא יכולתי שלא לצלם....המחברות לפניכם...ומה אם לא זה נקרא להרגיש מוגן ואהוב??
יישר כוח לכתה ב' ולמחנכת מיכל, גאה בכם אבישג

יום שני, 10 בנובמבר 2008

טקס יצחק רבין-מעורבות חברתית






עשרה לתשע בבוקר ארבע מאות תלמידים וארבעים מבוגרים ישובים ודרוכים ,מחכים לתחילתו של טקס- הטקס הכלכך נוגע לזכרו של יצחק - יצחק רבין ז"ל. השנה זה היה שונה הפעם מעבר למילים ישנן הכוונות....ישבו מחנכת הכתה{כתה ו'} והמורה למוסיקה וחשבו איך אפשר "לקיים" מעורבות חברתית ולא רק לספר אודותיה בהקשר לאדם ותרומתו למדינה । היום בבוקר יכולנו כולנו לראות כיצד ריקוד {"שווים" של רן דנקר ועילי בוטנר:"אתה שחור , אני לבן"....} יכול לגרום לכולנו לדמוע, יכולנו להרגיש כיצד מילים יכולות לחדור אל תוככי הלב ולגרום לו לדמם פנימה...כששומעים את השיר "שמע ישראל אלוהי...." "או עורי עור מולדת עייפה" כיצד 36 ילדים עומדים על במה ומבקשים שנלמד להקשיב , שנלמד לקבל את השונה , שנהיה סובלניים כלפי האחר...ואז בלי שום הכנה מוקדמת עלו להם לבמה 9 ילדים מיוחדים מיוחדים שקיבלנו אלינו השנה עם עלייתם לכתה א' והם הכתה הכי מיוחדת שלנו, הם עלו עם מחנכת הכתה שלהם לבמה ,לכל אחד מהם ניתנה דרבוקה,הם ישבו על הדרבוקות כשמאחוריהם עמדו ילדי כתה ו' שהכינו את הטקס ולמטה רקדו על פי קצב התיפוף העצוב בנות הכתה-מיותר לומר שכולנו מחינו דמעה על המחווה.היה מדהים।אז אצלנו בסמילנסקי דיברו על יצחק רבין ותרומתו הבלתי ניתנת לתיאור למדינה,על המצביא שהפך למנהיג של שלום אבל בסופו של דבר המעורבות החברתית למען הילדים הקטנים והמיוחדים שלנו היא העשייה האמיתית,היא שתלמד את ילדי בית הספר להיות ערים לסובב- לקחת יוזמה,להיות אחראיים על מה שנמצא קרוב אליהם,לתקשר היטב ולא לשכוח להתמיד!!!



חווינו חוויה משמעותית היום, מצרפת קטעי וידאו ותמונות מן הטקס המרשים,יישר כוח לשגרירי מפתח הל"ב בשיתוף מתנאל - לערך מעורבות חברתית שתפקידם הסתיים היום בצורה מעוררת כבוד.

יום רביעי, 5 בנובמבר 2008

שגרירי מפתח הלב מעורבות חברתית











לפני כשבוע פגשתי את חברותיי לצוות בישיבת מורות שיתפתי אותן בהתרגשותי לקראת פתיחת הקורס אותו אנחה והן תמכו והיו שם בשבילי כמו שחברות אמיתיות צריכות להיות...
חלקן בחיבוק גדול , חלקן במילים, חלקן במסרונים לנייד או מיילים עם איחולים בערב....למחרת חזרתי מלאת אנרגיות ושמחה ישר לעשייה שלנו בבית הספר....ליצחק רבין שעבורי היה דמות נערצת , שבמשך השנים 13השנים האחרונות אני מרגישה מחוייבת לעשות סלטות באויר כדי שלא ישכחו אותו ....שלא יתעלמו....שהתלמידים הצעירים שלנו ידעו מה קרה כאן לפני לא הרבה שנים....כל כך קשה ומופשט להסביר לילד בכתה ג' שהיה ראש ממשלה והוא נרצח כי חשב אחרת ממישהו אחר...אני לא מצליחה להבין, אז ילד? ובכל זאת אסור לנו לשכוח ואסור לנו לוותר על ההתעסקות הלא פשוטה הזו....
כשבחרנו בבית הספר לפעול ולהפעיל על רבין ותרומתו למדינה שלנו, המעורבות החברתית הכלכך משמעותית שלו...היה ברור שזה יהיה עניין מרכזי וחזק בבית הספר -כתה ו' עם מחנכת הכתה הרצינית והיסודית לקחו על עצמם את משימת השגרור.בבהפסקת האוכל הם מתארגנים ליד בימת הדיון, בכל בוקר קבוצה אחרת עם תגיות והבעות פנים של "אחריות" ।התור לשם ארוך....ילדים רבים מגיעים לשחק משחק טריוויה על קורות חייו לצבוע דפי צביעה ,לכתוב לו מכתבים, לעלעל באלבום הזיכרונות או סתם להביט בתמונות מציורי גרפיטי בכיכר।
הילדים מתקשים להפרד מן הפינה...הורים נעצרים להביט ,לקרוא לצלם...
ואני מעורבת בעיקר בתכנון, מעריכה את השקעתם של תלמידי הכתה ומורתם במשימה החשובה שהוטלה עליהם ובתוך תוכי מתפללת, מקווה ומאמינה שזהו הרצח האחרון על בסיס דעות שונות....הרצח האחרון בכלל.

יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

אני כותבת כשאני רגועה...

אני כותבת כשאני רגועה למסקנה הזו הגעתי היום....בשנה האחרונה כתבתי המון,שיתפתי בסיפורי הצלחה בבית הספר שלי,במפגשים מעניינים,בשיתופים מבורכים,בתובנות והרהורים.....
בימים האחרונים לא הרגשתי צורך לכתוב בבלוג....בכל פעם שפתחתי את המחשב וחשבתי על הבלוג ,
משהו בתוכי עצר אותי...
הערב פתאום התגעגעתי ל"יומן" שלי .....
חשתי צורך לשתף ,לספר ,לשפוך....
אז נולדה לה תובנה: אני כותבת כשאני רגועה, אני יכולה להיות הכי הכי עייפה בעולם
אבל אם אני רגעה וטוב לי אני אמצא את הכוח לכתוב...
בימים האחרונים לא הייתי שם: ההתרגשות לקראת פתיחת קורס ההתמקצעות בו אנחה שנה א' גבתה ממני מחיר של שיתוק מחשבתי,של מעצור ....
כל מחשבותיי נדדו למקום ההוא של לעמוד מול רכזות ולהקסים אותן....לגרום להן להאמין,לגרום להן לרצות,לגרום להן
להבין שהן נמצאות במקום הנכון שבתוכנית הזו לכל חלום יש מקום.
שאין סיבה לפחד או לוותר על החלומות שלנו...
היום זה קרה...הגעתי לפסגה לפני הזמן....ארגנתי ,סידרתי, נרגעתי ואט אט הן התחילו להכנס....
הזמן טס....השונות בין הבנות היתה רבה ומבורכת :בגיל, בוותק, בתחושות.....אבל לכולן היה את הברק הזה בעיניים,
את החיבור הכלכך לא ברור מאליו לפן החברתי,ערכי.
לאחר כל פעילות שעשיתי הן שאלו אם אחלק אותה....בלעו בשקיקה כל מילה....
חילקתי דף למילוי של ציפיות מהקורס,ממני,מהקבוצה....הדברים שנכתבו היו נהדרים....
שנהפוך להיות קבוצה כמו בית , שנחווה חוויות משמעותיות , שניצור לנו מאגר של שיתוף ביננו שנקבל רעיונות יישומיים ,
שנרגיש תחושת שייכות ....שהקורס יהיה מחובר לנעשה בבית הספר, בנות כתבו שהן רוצות להעצים את חברת הילדים בבית הספר,שמה שמניע אותן להיות שם הוא הפחד מאיבוד ערכים והצורך להיות משמעותיות.
השמעתי להן את השיא "רק בגלל הרוח"...והן כתבו את שאיפותיהן.....אף אחת לא חלמה גבוה מידי....כולן סיפרו על חלומות קרובים, ברי השגה....
שיחקנו את המשחק"הולכים על מעורבות חברתית"...
הן שיתפו פעולה, התחייבו לחוקים ,היה מרתק לצפות בהן מן הצד ולשמוע את התצפיתניות משתפות בשפת מפתח הלב שעלתה מן הכרטיסיות: מימדים ,קריטריונים ,יוזמה, מחוייבות ,התמדה....
לאחר המשחק יצרנו את החוזה ביננו והתחברנו למימדי הערך מעורבות חברתית מה שהיה קל יותר עכשיו....
סיימנו במשובים על המפגש: כל אחת בדרכה ובמילותיה שיתפה בתחושות הנעימות, בתחושת הלחץ שהתחלפה ברוגע, בתחושת העייפות איתה הגיעה ולעומתה תחושת העירנות והרצון לפעול עם יציאתה החוצה ....
תחושת התקווה שדברים מתחילם לזוז ,שבעצם בתוכנית הזו השמיים הם הגבול...
אז אני כותבת כשאני רגועה
....ועכשיו אני עייפה מאד ובעיקר מאושרת על ההזדמנות שנפלה בחלקי להפיץ את התורה....
לילה טוב אבישג


יום שני, 20 באוקטובר 2008

דו שיח בין הלב לראש לקראת הדרכה

הראש: בעוד כמה ימים את עומדת לקפוץ למים הקרים....
הלב: למים הקרים,למה ? קיבלתי תפקיד ,סומכים עלי...אחרת לא הייתי איפה שאני...
הראש: מה הקשר ? סומכים סומכים אבל בכל זאת מלהיות רכזת בבית הספר עשר שנים להפוך להיות מדריכה ?
הלב:אבל זה מה שרציתי ,חלמתי ,ייחלתי לו...הרגשתי שמשהו חייב לקרות , שיש לי מה לתת , שיש בי את הכוח לסחוף...שאם אני מאמינה במשהו אני אדחוף אותו קדימה עם כל הלב והנשמה....
הראש: בסדר בסדר אל תהיי כזו דרמטית , סך הכל הנחייה קצת אחר הצהריים קצת בבוקר, ושכחת שאין לך יום חופשי? שכלכך היה חשוב לך ? איפה חברות ? בתי קפה ? שופינג....??? מה זהו ? הגיעה התוכנית הזו שגם אני {הראש} וגם את {הלב}מאמינים בה , אז כל האהבות הקטנות שלך נדחקו להן לפינה ?
הלב:אמממממ...נכון שלא קל לי לוותר על היום החופשי ועל קצת שקט אבל לפעמים בחיים צריך לתפוס את ההזדמנויות הקטנות האלה לעשות את הדברים כמו שאת מאמינה ואם אני אמשיך לעשות רק לעצמי, לחברות הטובות ולצוות שלי לא אצליח להדביק באמונה שלי....אני צריכה את זה כמו אויר לנשימה...אז אני מוותרת לפעמים על ההנאות הקטנטנות של היום יום....
הראש: תראי מה זה :לפני שנה הכרתן את והתוכנית והיום ? מאמינה ? את מטיילת לך בין בתי ספר בבוקר, מכינה מערכים ,שקפים , תיעודים.....התוכנית הזו איפשרה לך להפיץ את הבשורה...מה ששנים דיברת עליו הפך להיות בר ביצוע...
הלב:קצת מתקשה להאמין אבל אנשים יקרים בעיקר נשים יקרות עוזרות להאמין....והסביבה שתומכת ? והחברות שמעודדות ונותנות לי כוח ? ו והילדים? והבעל שמפרגן....כל אלו עוזרים לי להאמין....
הראש: נו ותכלס ולאן את בעצם שואפת להגיע ?
הלב: לאן ?לל"ב....ללבבות של כל הילדים , ההורים , המורות , אפילו בגולה...רוצה שכולם כולם יחלמו ערכים... יודע מה ?לא יחלמו יישמו...שאחריות תצא החוצה מהדף....ותהפוך למעשה!
שנתינה תציץ ממגילת אסתר וכל ילד שיראה חבר שחסר לו משהו יקפוץ ויתן לו....חולמת???
הראש: חולמת חולמת אבל אני כבר שלושים ושמונה שנים מכיר אותך.....ואת לא תוותרי אז אני אמשיך לשגע אותך בשאלות....בעיקר בלילה...{כמו עכשיו...}ואת תמשיכי לשכנע אותי בחלומות שלך....
הלב: בכל אופן ואחרי הכל לא תאחל לי בהצלחה במסע הארוך והחדש הזה?
הראש: אאחל אאחל , בהצלחה , אני סומך עלייך שתעשי את זה עם המון אהבה ואמונה ,מכיר מכיר אותך....
הלב:תודה ואזדקק לך מידי פעם אז תשאר ער למעני....
הראש:הגזמת....מה תעשי בלעדיי???
נכתב בשעת לילה מאוחרת כשהראש והלב שלי חגגו בתהיות.....מקווה להרדם אחרי ה"שיחה" הזו לילה טוב אבישג